פסק דין 505-07

למגדל בקר נגרם נזק כלכלי כתוצאה מגניבות בקר. האם למושב בו הוא גר, למדינה או לקבלנים שביצעו עבודות חקלאיות בשדות המושב, אחריות לפצותו בגין נזקיו?

רקע וטענות הצדדים

1.התובעת הינה חברה העוסקת בגידול בקר לבשר בבעלותו של נעמן דג, חבר מושב לכיש (להלן: המושב). לתובעת הרשאה לשטחי מרעה באזור המושב בשטח כולל של כ- 20,000 דונם. למושב שטחים חקלאיים שונים הגובלים בשטחי המרעה.

בשנת 2004 גידל המושב בשדות הפלחה אבטיחים לגרעינים. לטענת התובעת, ביום 17.7.04 נמצאו בחלקת המושב תושבי הכפר אידנא שבשטחי יהודה ושומרון וזאת ללא אישורי שהייה כדין (להלן: שוהים בלתי חוקיים – שב"ח). בכתב התביעה נטען כי השב"ח הוכנסו לשטח על ידי המושב או מי מטעמו אשר השכיר את חלקת הפלחה לקבלן מבלי שאסרו עליו להעסיק שב"ח ומבלי שקצבו את משך שהיית הקבלן בשטח. לטענת התובעת, שהיית השב"ח בשטח הנה כר לפעילות פלילית. מאחר ונטען כי המושב נמנע מלפעול להסרת האיום מייחסת לו התובעת אחריות לנזקיה. נטען כי בשנת 2004 נמצא חוסר של 84 בהמות בוגרות ו- 60 צעירות. בגין אבדן נטען זה עותרת התובעת לפיצוי בסך של 776,811 ₪ . הסכום כולל גם סכום פיצויים בסך 31,011 ₪ בהם חוייבה התובעת בהליכים שנקטו כנגדה חברי מושב עקב נזקים לגידולים שנגרמו מבקר התובעת שנמלט משטחי המרעה.

התביעה הוגשה כנגד המושב ומבטחת המושב מכח עוולת הרשלנות בטענה העקרונית לפיה אחראי המושב כמחזיק המקרקעין לדאוג כי לא יבוצעו עבירות בתחומי הקרקע שבשליטתו. מעבר לאחריות במחדל נטען כאמור כי איפשר כניסת שב"ח לשטח והפר חובתו לשמור על מקרקעי המושב. עוד נטען כי המושב הפר חובותיו בתקנון כלפי התובעת.

2.המושב התגונן בטענה העיקרית לפיה אין הוא נושא באחריות לתופעה של האיום הכלכלי והבטחוני הנשקף מהשב"ח. נוכח מיקום המושב, בסמוך לשטחי יהודה ושומרון, האזור היה חשוף לכניסות שב"ח ואין להטיל על המושב אחריות לטפל בתופעה הנתונה לאחריות המדינה. לגופו של עניין נטען כי המושב עשה כל שניתן היה לצפות ממנו באורח סביר ואינו נושא באחריות נזיקית. המושב מכר את יבול האבטיחים לשקד התבור והוכחש הקשר בין עבודתם שם לשהיית השב"ח בשטחי הגידול או לקשר סיבתי בין השהייה הנטענת לנזק. עוד נטען כי התובעת נושאת באחריות למלוא נזקיה. עוד הועלו טענות מעשה בית דין העולות מהליכים שנקטו חברי המושב כנגד התובעת שם נדחו הודעות צד ג' כנגד המושב. ברי כי הנזק הוכחש על רכיביו השונים.

במקביל לכתב ההגנה שלחו הנתבעים הודעה לצדדים שלישיים כנגד מספר גורמים. ההודעות כנגד מושב אמציה ומבטחתו נדחו בהסכמה ונותרו לבירור הטענות כנגד רוכש הייבול, המדינה והקבלן שביצע עבודות במקום. ביחס לשקד התבור וקבלן המשנה מטעמו, מנדלאוי עאוני, נטען כי מאחר ונחתם עם שקד התבור הסכם לגידול ומכירת אבטיחים, ככל שימצא כי גרמו לנוכחות שב"ח שגנבו את הבקר יש להטיל עליהם את האחריות.

ביחס למדינה נטען כי מאחר והמושב פנה אל הגורמים המוסמכים עם קבלת טענות התובעת ולא נעשה די כדי למנוע את הנזקים הנטענים, יש להטיל האחריות על כתפי המדינה.

3.שקד התבור טוענת כי אחריותה התמצתה בעבודות הדיש ואיסוף הייבול בלבד אשר לצורך ביצוען התקשרה עם קבלן המשנה מנדלאוי עאוני. נטען כי פעולותיה בשטח הסתיימו טרם המקרים מושא התביעה והוכחשו הטענות בדבר העסקת שב"ח. מאחר והתקשרה עם קבלן המשנה שלחה אליו הודעה לצד רביעי.

המדינה טוענת כי תובעת גניבות הבקר ידועה ומטופלת בהתאם למשאביה וסדרי העדיפות של משטרת ישראל. לפיכך נטען כי אין להטיל אחריות על המדינה אשר תהפוך אותה ל"מבטחת על" .