ת"א 5047-01-15 גורין נ' נאות מזרחי בע"מ

בקשה למתן צו עשה, המורה לנתבעת להעביר לבעלות התובעת 2 חניות במפלס 2-, בבניין המצוי ברחוב מנדל זינגר 23 חיפה (להלן – הבניין, החניות, בהתאמה).

הנתבעת הקימה בניין על מגרש הידוע כחלקה: 38, בגוש: 11203, בחיפה. התובעת רכשה מהנתבעת את דירה מס' 37, בצירוף מחסן ושתי חניות במפלס 3- (להלן – ההסכם).

לטענת התובעת, לאחר חתימת ההסכם נודע לה, כי הדירות מקומה 9 ועד קומה 13 וכן החניות במפלס 3- נבנו ללא היתר בניה. "דבר המהווה הפרה הטעיה ומאפשר לתובעת לדרוש תיקון ההטעיה ופיצוי על הנזקים שנגרמו לה" (סעיף 3 לבקשה למתן צו עשה). התובעת באה בדברים עם הנתבעת, שהסכימה להעביר לה חניה אחת במפלס 2-, תמורת סך של 18,000 ₪. התובעת זקוקה להחלפת החניות בשל מצבם הבריאותי וגילם של הוריה שיתגוררו בדירה וזקוקים למעלית, שאינה מגיעה למפלס 3-. התובעת הסכימה לקבל חניה אחת, אם כי ביקשה לקבל 2 חניות. הנתבעת חזרה בה מהתחייבותה להעביר לתובעת את החניה. התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך, שמכרה לה 2 חניות ללא היתר בניה. משכך, על הנתבעת לפצותה ברישום 2 חניות במפלס 2- על שמה, ללא תשלום נוסף. לצד התובענה העיקרית הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני להורות, שהנתבעת לא תעביר לאחרים את חניות מס' 58 ו- 59, המצויות במפלס 2-.

לטענת הנתבעת, מדובר בניסיון לתת תוקף מחייב למשא ומתן שנערך בין הצדדים. מדובר בהתערבות בחופש החוזים ובניסיון כפייה. לא היתה הסכמה, לא נערך הסכם בכתב ולא היה הסכם מחייב. לא נקבעו מועדי ותנאי תשלום, לא נקבעה איזו חניה תימכר והעסקה לא דווחה לרשויות המס. לא היתה גמירת דעת ולא מסויימות. התובעת מסתמכת בתביעתה על הצעה בדוא"ל מאת יועצה המשפטי של הנתבעת (להלן – עו"ד פדידה), אך התובעת לא השיבה בחיוב להצעה זו מעולם. משלא היה קיבול מצד התובעת, בדין חזרה בה הנתבעת מהצעתה.

לטענת הנתבעת, התובעת ואביה, מר אריה גורין (להלן- מר גורין) היו מודעים למצבו הפיזי, המשפטי, התכנוני וההנדסי של הממכר. בעת החתימה על ההסכם ניתן היה בנקל להבחין במיקומן של החניות ודרכי הגישה אליהן, שכן מדובר בפרוייקט בנוי ומאוכלס. על כן, ככל שמדובר בטענה של הטעיה, עומדת לתובעת זכות לכאורה לבטל את ההסכם כולו ולא זכות לכאורה להחלפת החניות.

ביום 4.2.2015 ניתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעת למכור את אחת החניות, 58 או 59, לפי בחירתה. הנתבעת בחרה את חניה מספר 59 וצו המניעה הוחל על חניה זו. ביום 29.10.2015 הגישה הנתבעת הודעה לפיה "נפלה טעות משרדית בתום לב ביחס לחניה 59 וכי המשווקת שכחה מדבר קיום צו המניעה ובלהט השיווק נמכרה חניה 59". הנתבעת ביקשה להסב את צו המניעה לחניה מס' 58, שנמכרה אף היא, אך בעלת החניה הסכימה לפנותה, היה ותתקבל תובענה זו.

לאחר הגשת הסיכומים הגישה הנתבעת בקשה להוספת ראיה, "היתר בנייה לכלל המבנה לרבות תוספות הבנייה" (סעיף 2 לבקשה). בהיתר נכתב: "מותר: תוכנית מצב סופי לבנין בן 72 יח"ד הכוללת לגליזציה ל-5 קומות מגורים, תוספת קומת חניה חלקית, הגדלת קומת מחסנים..." (הדגשה הוספה). מאחר שמדובר בראיה רלוונטית, שלא היתה בעת הגשת הראיות, יש מקום לקבלה במועד שבו הוגשה.

דיון

הסעד המבוקש בכתב התובענה הוא, "להורות כי הנתבעת הפרה ההסכם עם התובעים בכך שהתחייבה להעביר להם 2 חניות ללא היתר (כך במקור – ר.כ.) בקומה 3- ועליה לפצות את התובעת בכך שתרשום לזכותם 2 חניות בקומה 2- ללא כל תמורה נוספת" (הדגשה הוספה).

לא ניתן להיעתר לבקשת התובעים בכתב התובענה, נוכח הנימוקים הבאים.