ת"א 50460-06-13 אגרוטרה (2011) בע"מ נ' DAL ואח'

(בבקשה לעיכוב הליכים מחמת תניית שיפוט זר)

בפניי בקשת הנתבעות 1-2 (להלן ביחד: "המבקשות" או "חברת הספנות") לעיכוב ההליכים כנגדם מחמת תניית שיפוט זר ולהעברת הדיון לבית המשפט המוסמך בהמבורג, גרמניה.

1. כללי

עסקינן בתביעה שהגישה התובעת (להלן: המשיבה) כנגד המבקשות ונתבעות אחרות (המשיבות הפורמליות), בגין נזק שנגרם לטענתה למטענים של אפרסקים ונקטרינות, אשר נשלחו בהובלה ימית מישראל לנמל קייפטאון, דרום אפריקה.

המבקשות הנן חברות זרות העוסקות בהובלה ימית ואשר מקום מושבן בהמבורג שבגרמניה.

ההתקשרות בין המבקשות לבין המשיבה, הייתה באמצעות שטרי מטען, אשר על גבם ובמסגרת תנאי ההתקשרות נקבעה תניית שיפוט זר, הקובעת כי על כל תביעה או סכסוך הנוגעים לשטר המטען או להובלה, יחול הדין הגרמני ואלו יידונו ויוכרעו בבית המשפט שבהמבורג, גרמניה. הסיפא של ההוראה מותירה לחברת הספנות את הזכות לתבוע את הסוחר, בכל מקום בעולם לפי שיקול דעתה הבלעדי.

2. טענות הצדדים

המבקשות טוענות כי עסקינן בתניית שיפוט ייחודית וכי תנייה זו עונה על דרישות החוק והפסיקה ויש לכבדה. לטענתה מדובר בתניית שיפוט ייחודית ולא מקבילה, בהיותה ברורה ואינה משתמעת לשני פנים. תכליתה של התנייה כי כל התובענות המוגשות כנגד המבקשות, העוסקות בהובלת מטענים, בכל רחבי תבל, יוגשו במקום מושבן בהמבורג שבגרמניה. לטענתן, עקרון יסוד כי ביהמ"ש יכבד תניית סמכות שיפוט ייחודית וכי תנייה זו גוברת על שיקולי נוחות, אלא אם הועלו טעמים מיוחדים בעלי משקל רב.

לבסוף מצהירות הנתבעות, כי הן תמנענה מלטעון כל טענת התיישנות כלפי המשיבה במסגרת התדיינות בבית המשפט המוסמך בהמבורג ובלבד שהמשיבה תנקוט בהליכים משפטיים תוך 6 חודשים ממועד ההחלטה בבקשה.

המשיבה טוענת כי תניית שיפוט זר אינה שוללת את סמכותו של ביהמ"ש לדון בתביעה והשאלה שיש לשאול הינה, האם יש לכבד את התנייה. לטענתה, הסעיף נוסח כך שחברת הספנות יכולה לתבוע בכל מדינה שהיא ואילו רשאים לתבוע אותה רק בגרמניה ולכן, תניית השיפוט אינה ייחודית ואינה יכולה להיות ייחודית רק לצד אחד ותנייה שכזו הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד. המשיבה טוענת עוד, כי בתצהיר שצורף לבקשה לא צויין כי שטר המטען, על שני צדדיו, נמסר למשיבה ובנסיבות כאלה, בהן לא הוכח כי צד מודע לקיומה של תניית שיפוט, נקבע כי אין לכבדה. אף אם מדובר בתנייה ייחודית, הרי שיש להתיר את הדיון בארץ משמדובר בנתבעת אחת מתוך 7 נתבעות וכן משיקולי נוחות – מדובר בהובלת מטען מישראל לדרום אפריקה ומשכך, הרי העברת הדיון לגרמניה משמעה כי הן שולח המטען והן המקבל ואולי גם יתר הצדדים, ייאלצו להגיע מכל קצוות העולם לגרמניה, בהעדר כל זיקה לבית משפט זה. המשיבה מדגישה כי התביעה הוגשה גם כנגד חברת קוראל, סוכן האוניה איתו התקשרה, ושיקולי הנוחות מחייבים כי הדיון לא יפוצל.

לבסוף טוענת המשיבה כי גם אם בית המשפט יסבור כי יש לכבד את תניית השיפוט, הרי שאין לשלול ממנה להמשיך בתביעתה בארץ בהסתמך על העילות הנזיקיות שבתביעתה, משלא קיימת הוראה של ייחוד עילה בתביעות שעניינן הובלה ימית.

בתגובה טענו המבקשות, כי אין באבחנה המצויה בתניית השיפוט, בין תביעה המוגשת ע"י המוביל לבין תביעה המוגשת נגדו, בכדי לפגוע בייחודיות של התנייה. תנייה שכזו גוברת על שיקולי נוחות והרי בהתאם לפסיקה, בעידן המודרני משקלו של נימוק הנוחות אינו רלוונטי עוד, מה גם שמקום מושבן של הנתבעות 4-8 והנתבעות 11-12 הינו בגרמניה ולכן קיימת להן זיקה וקרבה חזקה לבית המשפט שבהמבורג. המבקשות מוסיפות כי אין מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, משלא נמנעה הגישה לערכאות וכי תביעת המשיבה הוגשה על סמך שטר המטען והטענה כי לא הוכח ששטר המטען לא נמסר על שני צדדיו, הינה טענה של הודאה והדחה קלאסית, שהרי לא ניתן להעלות על הדעת כי המטען היה נמסר למקבליו ללא שהוצג שטר מטען מקורי מוסב. חזקה כי המשיבה הייתה מודעת לתנאי שטר המטען הן בהיותם סטנדרטיים והן בשל קיומה של הפניה בחזיתו של השטר, לתנאים שנקבעו בגבו.