ת"א 50450-11-13 עבד אל גני נ' מריסאת ואח'

התובע ,עו"ד במקצועו, הגיש ביום 26.11.2013 תביעה נגד הנתבעים שהינם לקוחותיו לשעבר לתשלום שכר טרחתו בגין הטיפול בתביעה שהגיש בשמם בבית בתיק ת.א. 20112-03-11 בבית במשפט השלום בחיפה על סך של 1,788,296 ₪ . בהעדר הסכם שכ"ט בכתב העמיד התובע את סכום התביעה על סך של 10% מסכום התביעה. משהגיע ההליך בבית המשפט השלום בחיפה לשלב של הגשת סיכומים פנה התובע ביום 23.12.2014 בבקשה להטלת עיקולים זמניים על הכספים שהנתבעים זכאים להם על פי פסק הדין לכשיינתן ובקשתו אושרה.

עתה עותרים הנתבעים בפני לבטל את העיקולים בטענה כי לא נתקיימו התנאים המצדיקים הטלתם כפי שפורט בהרחבה בבקשתם מיום 20.1.2015.

בדיון שערך בפני נחקר התובע ונתבע מס' 2 על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

לאחר ששקלתי בטיעוני הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

כידוע, על בית המשפט לשקול שני שיקולים עיקריים בבואו לדון בבקשה למתן סעד זמני: ראשית, יש לבחון האם הניח מבקש הסעד ראיות לקיומה לכאורה של עילת תביעה. שנית, יש לבחון האם הוכיח המבקש כי הנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד גדול מהנזק שייגרם למשיבים אם יינתן הסעד, דהיינו מאזן הנוחות. לצד שני השיקולים הללו, על בית המשפט לשקול גם שיקולים שביושר ובצדק (רע"א 3285/13 ‏‏ ד.כ חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ, פורסם באתר נבו).

בעניין הראיות המהימנות לקיומה לכאורה של עילת התביעה. הכלל הוא שמבקש הסעד נדרש להראות כי תביעתו אינה טרדנית וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה (רע"א 8553/07 ‏ ‏ ג'מאל כתאני נ' עודד שכטר, פורסם באתר נבו). בשלב זה של ההליך, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מהצדדים והערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית (רע"א 6994/00‏ בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פורסם באתר נבו).

מעדותו של נתבע מס' 2 עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובעת קיימת זכות לכאורה בשכר טרחה, ונראה כי המחלוקת ביניהם נוגעת לגובהו ולשאלת קיזוזו כנגד פיצויים המגיעים, על פי הנטען, לנתבעים כתוצאה מדרך טיפולו של התובע בהליכים המשפטיים. טענה נוספת שהועלתה בכתב ההגנה עליה לא חזר נתבע מס' 2 בעדותו היא כי שכר הטרחה שולם במלואו במסגרת התשלומים שניתנו בעבר לתובע כשעבד כריטיינר בשירות הנתבעים. שאלות אלה של גובה שכר הטרחה, תשלומו או קיזוז מקומן להתברר בהליך העיקרי ולא במסגרת הסעד הזמני.

בעניין ההכבדה על ביצוע פסק הדין. התובע עיד בפני כי ידוע לו כבא כוחם הקודם של הנתבעים שהנתבעים הימחו את זכויותיהם בחברה שהייתה בבעלותם, וכי עתרו בפני בית המשפט השלום בחיפה בבקשה לפטור מאגרה שנדחתה. עיון בבקשה הנ"ל מיום 10.3.2011 מעלה כי הנתבעים טענו שהם מתקיימים מקצבאות המל"ל וכי אינם יכולים לשאת בתשלום אגרה בסך של 22,353 ₪. עוד נטען כי נתבע מס' 1 מכר חלקות מקרקעין שבבעלותו וכי יתרת הנתבעים הפסיקו לעבוד לאחר שמצבם הבריאותי התדרדר. טענות אלה סותרות הנטען בבקשה הנוכחית בדבר מצבם הכלכלי האיתן של הנתבעים.

העובדה שחלקם של הנתבעים החל מאז לעבוד ולהשתכר, בשכר מינימום , כפי שעולה מהתלוש של נתבע מס' 2 שצורף לבקשה, אינה מוכיחה כי מצבם הכלכלי השתפר באופן משמעותי כנטען בפני. התובע העיד בפני כי בא בדברים עם הנתבעים ואביהם בטרם הגיש התביעה על מנת שאלה ישלמו את שכר טרחתו ללא הליכים משפטיים אך הם לא נענו, דבר המגביר את החשש כי הנתבעים יכבידו על ביצוע פסק הדין. הנטען בבקשה בדבר נכסי מקרקעין שבבעלות הנתבעים ובעדות נתבע מס' 2 כי בחשבון הבנק המתנהל על שמו קיימת יתרת כספים ופיקדונות שיש בהם כדי לסלק את סכום פסק הדין לכשיינתן, לא נתמך בתדפיסי חשבון בנק ונסחי רישום מתאימים.

באשר למועד הגשת בקשת העיקול הזמני. כפי העולה מעדותו של התובע, הבקשה הוגשה סמוך למועד בו נועד לו כי ההליך בפני בית המשפט השלום הגיע לשלב של הגשת הסיכומים. ונראה כי הטלת העיקול קודם לכן לא הייתה מועילה לתובע. אציין כי הוגשה אף בטרם עת, שכן טרם זכו הנתבעים בפסק דין לטובתם, כך שלא חל שיהוי בהגשת הבקשה.