ת"א 50269-05-14 סורסקי ואח' נ' שירותי בריאות כללית ואח'

בקשה לסילוק על הסף של תובענה בגין רשלנות רפואית שעילתה "הולדה בעוולה" ו- "חיים בעוולה", אשר הוגשה ביום 27.5.2014.

הקטינה (התובעת 1), ילידת 14.1.2006, בת רביעית במשפחתה, אובחנה כסובלת משיתוק מוחין. התובעים 3-2 הם הוריה.

הורי הקטינה, טענו כי בהגיע הקטינה לגיל 7 חודשים, הבחינו באיחור התפתחותי בולט והחלו לבצע בקטינה סדרת בדיקות. לאחר ביצוע בדיקתMRI מוח, נמצא כי הקטינה סובלת משיתוק מוחין. לפי הנטען בתביעה, עסקינן במום שניתן היה לגלותו בעת שהייתה הקטינה ברחם אמה.

בהלכת המר [ע"א 1326/07 המר נ' עמית (פורסם בנבו, 28.5.2012)] נשללה עילת התביעה של הילוד בעילה של "חיים בעוולה", ונפסק כי יש להכיר רק בתביעות נזיקיות של הוריו בעילה של "הולדה בעוולה". כהוראת מעבר, נקבע כי תוצאת פסק הדין לא תחול על תיקים תלויים ועומדים בגדרם הוגשה תביעת הילוד, אך לא הוגשה תביעת ההורים.

בעניין הסהר האדום [רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (פורסם בנבו, 28.8.2014)] הורחבו הוראות המעבר, ונקבע כי כאשר תביעת הילוד לא התיישנה, אך תביעת ההורים התיישנה בטרם ניתן פסק הדין בעניין המר, רשאי הילוד להגיש תביעתו עד ליום 28.8.2015.

הלכת שירותי בריאות כללית [רע"א 7490/14 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 28.12.2014] אשר ניתנה לאחר הגשת הבקשה, מתייחסת לנסיבות בהן תביעת ההורים התיישנה בסמוך לאחר מתן פסק הדין בעניין המר, וזאת במובחן מהלכת הסהר האדום העוסקת כאמור במצב בו תביעת ההורים התיישנה טרם מתן פסק הדין בעניין המר. בעניין שירותי בריאות כללית נקבע כי לגבי תביעת הורים שהתיישנה לאחר שניתנה הלכת המר, הרי שככל שהתביעה התיישנה עד ליום 28.5.2013, ניתן יהיה להגיש התביעה של הילוד עד ליום 28.8.2015. הרציונל שעמד ביסוד הלכה זה בואר בהחלטתו של כב' השופט זילברטל אשר קבע כי "קשה לטעון כי להורים אשר עילת תביעתם התיישנה כשנתיים לאחר מתן פסק הדין בענין המר, לא היתה שהות מספקת להכנת תביעתם בעילת הולדה בעוולה, ובאופן טבעי יהיה קשה יותר להלום את טענותיהם מסוג זה" (סעיף 12 לפסק דינו של כב' השופט זילברטל). נקבע כי פרק הזמן שיחשב "כזמן סמוך לסביר" לאחר מתן פסק הדין בענין המר הינו שנה אחת, קרי הוראת המעבר תחול רק במקרים בהם תביעת ההורים התיישנה עד לשנה אחת לאחר מתן פסק הדין בענין המר הווי אומר לא יאוחר מיום 28.5.2013.

הנתבעים טוענים כי לאור המועדים המצוינים בתביעה, מועד היווצרות התביעה הוא, לכל המאוחר, חודש אוגוסט 2006, בהיות הקטינה בת 7 חודשים, אז הבחינו ההורים באיחור התפתחותי והחלו בסדרת בדיקות. לטענתם, בהתאם לכך, התביעה התיישנה בחודש אוגוסט 2013, ולכן עמד לרשות התובעים מאז מתן פסק הדין בעניין המר (28.5.2012) פרק זמן של למעלה משנה להגיש את תביעתם בטרם התיישנותה. נטען כי התביעה הוגשה ביום 27.5.2014, לאחר התיישנותה, וזאת אף ללא חוות דעת רפואית לתמיכה בה, ולכן דינה דחייה בהתאם להלכת שירותי בריאות כללית.

התובעים טענו בתשובתם כי גם אליבא ד'נתבעים עצמם, התביעה התיישנה, לכל המאוחר, בחודש אוגוסט 2006. לטענתם, המועד בו חלפו למעלה משבע שנים ממועד לידת הקטינה הוא 14.1.2013. בהתאם להלכת שירותי בריאות כללית, ניתן להגיש את התביעה בעילה של חיים בעוולה עד ליום 28.8.15, והתביעה דנן הוגשה לפני המועד הנ"ל, ולכן לא התיישנה.