ת"א 50095-07-13 ל' נ' לביטוחי רכב (ה"פול")

התובע, יליד 1984, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 16.1.2012, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

לתובע נקבעה נכות ע"פ דין ע"י המוסד לביטוח לאומי. נקבעו נכויות זמניות כדלקמן: 30% מיום 3.3.12 עד ליום 30.6.12 ; 40% מיום 1.7.12 עד ליום 31.12.12 ; 30% מיום 1.1.13 עד ליום 28.2.13. כמו כן נקבעה נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי, בגובה של 15% ע"פ פריט 34 (ב) (2-3) מותאם, לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956. למרות אפשרות לנכות קודמת בתחום, הועדה לא התרשמה כי קיימת מגבלה קודמת המחייבת הפחתה בגין עבר. מבחינה אורתופדית נוירולוגית, מצאה הועדה לקבוע, בשל הגבלה קלה חלקית בתנועות הצוואר, נכות של 5% ע"פ פריט 35 (1) (א'-ג') מותאם לתוספת האמורה, ובשל הגבלה קלה חלקית בתנועות גב תחתון, נכות של 5% ע"פ פריט 37 (9) לתוספת האמורה. בס"ה מדובר איפוא בכ- 23.3% נכות צמיתה.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות שאיננה מינורית בשני תחומים שונים ; התובע הוכר כנכה נזקק לתקופה של קרוב לשלושה חודשים ; התובע היה כבן 28 ולטענתו היה בתחילת דרכו המקצועית ; התובע טען כי לאחר התאונה ניסה לחזור למעגל העבודה אולם רק לאחר כמעט שנתיים צלח הדבר ; הנתבעת טענה לבעיות נפשיות גם קודם לכן, בגינן שוחרר מצה"ל ; הנתבעת טענה כי שכרו לאחר התאונה אפילו השביח.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 44,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 66,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעתיד – 206,000 ₪.

• בגין הפרשי פנסיה והפרשות סוציאליות להפסדי השכר – 26,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 18,000 ₪.