ת"א 49968-07-15 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ

1.בפני תביעה בגין נזק שנגרם לרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") מפגיעה של רכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת"), בתאונה שארעה ביום 7.02.15 בכביש 77 בצפון הארץ.

2.התובעת טענה כי רכב הנתבעת לא שמר מרחק ופגע ברכב התובעת מאחור ומכאן כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של נהגת רכב הנתבעת. מנגד, הנתבעת טענה כי רכב התובעת לא היה בנסיעה, כי אם עמד בנתיב הנסיעה מבלי שהפעיל אורות מהבהבים, ועל כן נהג רכב התובעת הוא האחראי לתאונה.

3.שמעתי את עדויות נהג רכב התובעת ואשתו שנסעה עמו ואת עדויות נהגת רכב הנתבעת וחברתהּ שנסעה עמה, והשתכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

4.אני מבכר את עדות נהג רכב התובעת - אשר הותיר רושם מהימן על בית המשפט ועדותו עלתה בקנה אחד עם עדות אשתו - לפיה הוא עצר במהלך הנסיעה בשל כלי רכב שעמדו לפניו, ומיד כשעצר, ובטרם הספיק להמשיך בנסיעה נוכח המשך נסיעת הרכב שלפניו, הוא הרגיש את פגיעת רכב הנתבעת ברכבו. הוא שלל לחלוטין את הטענה כי הוא עמד בנתיב הנסיעה. רכבו של נהג רכב התובעת היה תקין ואין כל היגיון לכך שנהג רכב התובעת יעצור ללא סיבה כלשהי באמצע נתיב נסיעה בכביש בין עירוני מהיר שהנסיעה המותרת בו היא 90 קמ"ש, ולא ירד לשול הדרך ולוּ באופן חלקי המתאפשר נוכח רוחב השול. חוסר ההיגיון בטענה כי נהג רכב התובעת עצר באמצע הכביש מתעצם נוכח העובדה כי נהג רכב התובעת מתנייד בכיסא גלגלים והוא נדרש למקום מסודר על מנת שיוכל לרדת מרכבו.

5.לצד זה, איני מקבל את גרסת נהגת רכב הנתבעת וחברתה. נהגת רכב הנתבעת העידה כי נסעה אחרי רכב בצבע לבן שסטה לפתע לימין הכביש, ואז היא הבחינה ברכב התובעת עומד והיא סטתה בחדות לנתיב השמאלי. לדבריה, היא נסעה במרחק קצר מאוד אחרי הרכב הלבן (מרחק מטרים בודדים), ובמרחק הקצר שנותר לה לאחר סטיית הרכב הלבן, היא לא הצליחה למנוע לחלוטין את התאונה ופגעה עם הצד הימני קדמי של רכבהּ בצד השמאלי אחורי של רכב התובעת. לא ניתן כל הסבר לאן "נעלם" הרכב הלבן שסטה בחדות ימינה; כיצד הוא לא פגע, לא ברכב התובעת ולא במעקה הבטיחות, כאשר כאמור, שול הדרך מימין אינו מותיר מקום לעבור בו, וודאי לא במהירות רבה. זאת כאשר ברור שבנסיבות שתוארו על ידה, לוּ היה אכן רכב נוסף בינה לבין רכב התובעת והוא סטה ימינה, אזי הוא היה פוגע ברכב התובעת ו/או במעקה הבטיחות ונפגע בעצמו.

6.זאת ועוד. נהגת רכב הנתבעת העידה כי התאונה ארעה לאחר שיצאה מעיקול בדרך, ונוכח דבריה כי נסעה בצמידות ובסמיכות רבה לרכב הלבן שנסעה לפניה, הדעת נותנת כי היא לא יכולה הייתה להבחין ברכב שנסע או עמד לפני הרכב הלבן, היינו ברכב התובעת. בוודאי שהיא לא הייתה יכולה להבחין בכלי רכב שהיו לפני רכב התובעת, ועל כן אין ממש בעדותה כי לא היו כלי רכב לפני רכב התובעת. למעשה, בחקירתה הנגדית היא אישרה בסופו של יום כי היא אינה יודעת מה היה לפני הרכב שנסע לפניה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 27). יצוין, כי גם לפי גרסת נהג רכב התובעת, הרכב שלפניו לא עמד במקום. הוא הבחין ברכב שלפניו עוצר ועל כן הוא עצר בעצמו, ומיד בסמוך לכך, הרכב שלפניו החל לנסוע, ואז ארעה התאונה.

7.גם לא ניתן לקבל את גרסת חברתה של נהגת רכב הנתבעת שהתייצבה לצדה ואשר העידה כי רכב התובעת עמד באמצע הכביש במצב "חניה" (parking), זאת כאשר גם לפי עדותה, התאונה ארעה לאחר עיקול בכביש וכשהן נוסעות לאחר רכב אחר שהפריד בינן לבין רכב התובעת.

8.מהעדויות עלה כי נהגת רכב הנתבעת נסעה במהירות ומבלי ששמרה מרחק מספיק ובשל כך אף איבדה את השליטה לאחר התאונה והגיעה לשול הדרך (כעדות חברתהּ). האחריות לתאונה רובצת אפוא, כולה לפתחהּ.

9.ב"כ הצדדים הסכימו כי התביעה תעמוד על סך של 81,338 ₪, ולפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 81,338 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן את אגרת המשפט ששילמה, שכר העדים כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 9,600 ₪.