פלונית נ' דעדוש ואח'

1.לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנזקי גוף תשל"ה-1975, נוכח פגיעת התובעת, ילידת 27.10.48, עת שחצתה את הכביש ונפגעה ביום 10.9.13 ע"י רכב שהיה נהוג ע"י הנתבע 1. 

אין מחלוקת על החבות, והצדדים מיקדו טיעוניהם בשאלת הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

2.התובעת הובהלה ממקום התאונה לבית החולים שיבא בתל השומר, שם אובחנה חבלה רב מערכתית הכוללת חבלות ראש, חבלה באזור עין שמאל, כף יד ימין, חבלה בברך ימין ובברך שמאל, שברים, קרע בגיד, קרע נרחב של המניסקוס וחבלה צווארית.

הטיפול שקיבלה התובעת בבית החולים כלל ניקוז ההמטומה בעין שמאל, תפירת חתכים באזור העין וכף יד ימין, גיבוס רגלה השמאלית וקיבוע הרגל במכשיר תומך עם צירים ונעילת הצירים בעת יישור. לאחר 7 ימי אשפוז שוחררה עם המלצה להליכה ללא דריכה בהיעזרות בקביים או הליכון וטיפול תרופתי. התובעת התניידה תחילה בכיסא גלגלים ואח"כ בעזרת קביים והליכון.

3.לתובעת מונו 3 מומחים רפואיים כדלקמן:

מומחית העיניים ד"ר ענת לוינשטיין, קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה או הגבלה כלשהי, אין צורך בטיפולי המשך ולא נפסקה לה תקופת אי כושר בגין הפגיעה בעין שמאל.

מומחה הפלסטיקאי פרופ' רפאל שפיר, קבע בחוות דעתו מיום 1.7.15, כי התובעת עברה ללא קשר לתאונה כ-9 חודשים לפניה, ניתוח למתיחת פנים ועפעפיים להצערת הפנים. לאחר התאונה נגרם לה חתך אנכי בצדי העין השמאלית, חתך שנתפר ובאזור החתך נותר כפל עור צלקתי אנכי. אין המדובר בכוויצה או צלקת מתוחה אלא בכפל קטן שאינו בולט למראה והתמזג טוב עם עודפי עור אחרים סביב ארובת העין. למעשה, הכפל גורם עיוות אסטטי קל ובגינו קבע נכות אסטטית צמיתה של 3%. עוד קבע המומחה כי הכפל אינו מפריע תפקודית, ואינו מחייב טיפול או ניתוח עתידי לתיקונו.

המומחה בתחום האורתופדי ד"ר א. ליברטי, תיאר בחוו"ד מיום 16.6.15, את הפגיעה הנרחבת שנגרמה לתובעת בברך, וכך הסביר:

"במסגרת האשפוז במחלקה בוצעה בדיקת MRI לברך שמאל שהדגימה שבר תלישה של הרצועה הקולטרלית המדיאלית – MCL מנקודת האחיזה שלה בפמור. גיד הביצפס, באזור הפינה הפוסטרולטרלית, נראה שמור אך בצקתי. בגיד הפופליטאוס נמצא קרע חלקי. נצפה קרע מלא של הרצועה הצולבת האחורית – PCL וקרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית במרכזה – ACL. בנוסף נצפה קרע נרחב של המניסקוס הלטרלי. הקרע מערב את הקרן הקדמית והאחורית עם מרכיב של "ידית דלי". במניסקוס המדיאלי הודגם קרע אלכסוני בקרן האחורית."

לאחר שבדק את התובעת קבע כי כל הממצאים שנמצאו בבדיקת ה-MRI למעט שחיקת הסחוס במדור הליטראלי של הברך, הם ממצאים טראומתיים שנגרמו עקב תאונת הדרכים. המומחה לא מצא עדות לאי יציבות מדיאלית, וכן העדר התעקמות הברך תחת כובד המשקל. במצב זה התלבט בהענקת הנכות לתובעת וסבר כי לא נכון לסכם אריתמטית את שיעורי הנכות בגין קרע מלא של אחת מהרצועות הצולבות ובגין קרע במניסקוס שאינו גורם לנעילה של הברך, זאת הואיל וקיימת השפעת גומלין וחפיפה רבה בין הפגיעות השונות.

על כן, בעריכת השוואה למצב שבו בוצעה החלפה מלאה של מפרק הברך, שאז מקובל לקבוע נכות בשיעור של 30%, השווה וקבע תוך שימוש בסעיף מותאם של 48(2)א' (כסעיף סל המבטא לדעתו בצורה מהימנה את כלל הנכות שנגרמה לתובעת בברך שמאל בשל התאונה) כי נכותה מגעת ל-30%.