ת"א 49893-08-10 ח'יר נ' חביש ואח'

התובע עותר לסילוק יד הנתבעים ממגרש שבבעלותו, המהווה חלק מחלקה 23 בגוש 18934 (שגודלה 2,406 מ"ר), המצויה בתחום המוניציפאלי של כפר ירכא (להלן: "חלקה 23").

התובע הינו אחיו של נתבע 1, והלה בעלה של הנתבעת 2.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העידו שני עדים: התובע בעצמו, והאח נזיה (להלן: "נזיה"). מטעם ההגנה העידו שלושה עדים. הנתבעים בעצמם, והאם, גב' בדיעה חיר (להלן: "בדיעה"). הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפניי לצורך מתן פסק דין.

לטענת התובע, הוא אחד הבעלים הרשומים במשותף על חלקה 23 (1/5 משטח החלקה בהתאם לנסח רישום לשכת המקרקעין נצרת שהעתק ממנו צורף כנספח ת/1 לכתב התביעה, מעודכן ליום 15.2.09). קיים הסכם שיתוף וחלוקה בין הבעלים הרשומים בחלקה, אשר נרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 4.4.04, ולפיו הוקצה לתובע מגרש בשטח חלקה 23 המסומן A4 בתשריט החלוקה, שהעתק ממנו צורף כנספח ת/2 לכתב התביעה (להלן: "מגרש התובע" או "מגרש A4"). הנתבעים, אשר אינם בעלי זכויות קנייניות בחלקה 23, מחזיקים במגרש סמוך למגרש התובע המסומן בתשריט החלוקה A3 (להלן: "מגרש הנתבעים" או "מגרש A3"). בחודש 03/08 או בסמוך לכך, ביצעו הנתבעים חפירות במגרשם ללא היתר בניה, ותוך כדי כך גלשו למגרש התובע, וגרמו לו לנזקים קשים, לצנרת ולבעיית רטיבות בביתו. החפירות בוצעו בשטח כולל של 155 מ"ר בגובה משתנה (בין לבין ), לשם קביעת עובדות בשטח, ומהווים סכנה בטיחותית הן לתובע ובני ביתו והן לציבור, שכן חלקה 23 בכללותה הינה חלקה פרוצה המשמשת מעבר רגלי לציבור לשם הגעה למגרש הכדורסל הסמוך. לאחר ביצוע החפירות, החלו הנתבעים ו/או מי מטעמם להסיג את גבול מגרשו של התובע ולעבור דרכו לביתם. הנתבעים, במספר הזדמנויות, נדרשו להימנע מהסגת גבול מגרש התובע אך לשווא.

התובע מוסיף וטוען כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה, בתשובתה לבקשה לקבלת היתר בניה שהגישו הנתבעים, קבעה כי על הנתבעים להשיב את המצב לקדמותו (לבצע מילוי חוזר של החפירות), וכן לבצע דיפון של יסודות וקורות הקשר של המבנה. על החלטה זו הגישו הנתבעים ערר אשר נדחה ע"י ועדת הערר, במסגרתו נקבע כי במידה והתובע לא ייתן את הסכמתו לנתבעים בכתב, לפיה הנתבעים יוכלו להשתמש במגרשו כדרך מעבר, תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה, יהיה על הנתבעים לבצע מילוי מיידי של שטח החפירות, כך שהגישה לבית הנתבעים תהיה דרך מגרשA3 בלבד; התובע לא הסכים ואינו מסכים למתן היתר מעבר לנתבעים במגרשו כאמור, כך שהחלטת ועדת הערר הפכה לחלוטה לאחר שלא הוגש עליה ערעור; למרבה הצער, על אף חלוף 5 חודשים ממועד החלטת ועדת הערר, לא יישמו הנתבעים את ההחלטה, ומתעלמים מכל דרישות התובע, הן בכתב והן בע"פ לפנות לאלתר את מגרשו, להימנע מלהסיג את גבולו, וכן לבצע את עבודות מילוי החפירות.

הנתבעים מכחישים את טענות התובע ועותרים לדחיית התביעה נגדם. נטען כי נכון להיום לא קיימת חלוקה מוסכמת בחלקה 23 וטרם נקבעו גבולותיה הסופיים, ובהקשר לכך מתקיימים הליכים משפטיים כולל בטלות נספח ת/2 שצורף לתביעה המתיימר להיות תשריט חלוקה מאושר. העבודות שבוצעו בחלקה היו בהסכמת התובע ובאישורו ובאישור הוועדה לתכנון ובניה. כן מדובר בפעולת חרום, לשם פתרון בעיית הנגישות והסדרת דרך גישה חלופית לדירת הנתבעים ולדירת התובע, וביצוע רחבה משותפת לחנייה ולסיבובי רכב. התובע אף התחייב לבנות קיר תומך; לא הייתה כל גלישה למגרשו של התובע, ואם יתברר בסופו של יום, לאחר קביעת הגבולות בחלקה, כי הייתה גלישה כזו, אזי מדובר בסטייה מזערית ביותר, וזאת בעיקר על מנת לאפשר לבנאי לעבוד מהצד השני על בניית קיר שהתובע התחייב לבנות אותו, וממילא בסיום העבודה היה מתבצע מילוי חוזר. הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים, ביחוד לאור המרחק מבית התובע, ואם ישנם כאלה, הם לא מעניינם של הנתבעים.