ת"א 49838-03-16 טולטוס ואח' נ' כ. כוכב הנגב - חברה לבנין ופתוח (1990) בע"מ

1.האם איחרה הנתבעת במסירת הדירה לתובעים והאם זכאית הייתה לדחות את מועד המסירה בגין אירועים שלא בשליטתה, ובמיוחד בגין מבצע "צוק איתן". בנוסף עומדים לבירור היקף הליקויים שנותרו בדירה לאחר תיקונה על ידי הנתבעת וזכות התובעים לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

רקע וטענות הצדדים

2.התובעים הינם בני משפחה אשר התקשרו ביום 21.2.14 בהסכם לרכישת דירת גן מהנתבעת. מדובר בדירת דו מפלסית במיזם שבנתה הנתבעת בקרית גת. ההסכם קבע כי הדירה תימסר תוך 24 ממתן היתר לבניין והמועד החוזי למסירה הינו 31.1.15 (בכתב התביעה נטען למועד אחר אולם התובעים תיקנו טענה זו בתצהיריהם).

ביום 3.6.15 חתם התובע על פרוטוקול קבלת הדירה, אולם התובעים טוענים כי מחמת חוסר בהארקה במועד זה, סופק חשמל לדירה רק ביום 30.6.15. ביום 14.7.15 עקב נזילה מתחת לרצפה, נתגלתה רטיבות ניכרת. לטענת התובעים עקב רטיבות זו נאלצו לרכז את הציוד שהועבר לדירה בממ"ד ועזבו את הדירה לצורך תיקונה ושבו רק בסוף ספטמבר 2015. לטענתם איחרה הנתבעת במסירת הדירה במשך שמונה חודשים ועליה לפצותם בהתאם לסעיף 5א לחוק המכר (דירות) ובהתאם לשיעור השכירות הראויה שקבע המומחה מטעם בית המשפט. (בסיכומיהם דרשו 57,000 ₪, ובכתב התביעה סך של 42,000 ₪).

הנתבעת תיקנה את מקור הרטיבות וחליפה את הריצוף בקומת הקרקע אולם בנובמבר 2015 התגלתה רטיבות מנזילה דומה בדירת השכן ובהמשך גם מחדירת רטיבות מהגינה. בתביעתם דרשו התובעים פיצוי בגין ליקויי בניה בסך של 56,622 ₪, למרות שהמומחה מטעמם בדק את הדירה גם לאחר החלפת הריצוף אולם לא עדכן חוות דעתו. בסיכומיהם מסתפקים התובעים בסכום שקבע המומחה מטעם בית המשפט כפיצוי המגיע להם בגין ליקויי בניה.

מעבר לסכומים אלו דורשים התובעים פיצוי בסך 12,000 ₪ בגין עגמת נפש, ופיצוי בגין אבדן ימי עבודה והוצאותיהם (בתביעה נתבע גם פיצוי עבור דמי שכירות לתקופת התיקונים, טענה שנזנחה בסיכומים).

3.הנתבעת טענה כי מחמת עיכובים שאינם בשליטתה, לרבות מבצע צוק איתן מיולי 2014, התעכב מועד המסירה בארבעה חודשים. מחמת נסיבות אלו טענה כי אינה חייבת לפצות את התובעים בגין איחור במסירה, תוך שהפנתה לסעיפים 25.1, 25.2 להסכם (יוער כי אין בהסכם סעיפים אלו וככל הנראה כוונת הנתבעת לסעיף 10.6 המפנה לדחיית מועד המסירה עקב נסיבות שאינן בשליטת המוכר). כמו כן הפנתה לתוספת להסכם בה נקבע פיצוי מוסכם של 2,500 ₪ לחודש עבור איחור במסירה. עוד נטען כי הנתבעת הציעה, לפנים משורת הדין, פיצוי חודשי בסך 3,000 ₪, ממועד המסירה החוזי ועד ליוני 2015, בסך של 15,000 ₪.

ביחס לנזילה, נטען כי הייתה רטיבות נקודתית ולמרות זאת החליטה הנתבעת להחליף את כל הריצוף בקומת הקרקע, למעט מתחת לארונות שם נטען כי סירבו התובעים לתיקון. נטען כי התובעים הערימו קשיים על ביצוע התיקונים וכי הנתבעת פעלה לתקן את כל הליקויים. בסיכומיה הדגישה הנתבעת כי האיחור הנטען במסירה, לאחר 3.6.15, נבע ממחדלי התובעים לחבר את הדירה לחשמל וכי לא ניתן לראות בתקופה שלאחר גילוי הנזילה כאיחור במסירת הדירה. עוד נטען כי התובעים לא עזבו את הדירה וממילא אחראים להתמשכות עבודות התיקון. בסיכומי הנתבעת לא התייחסה לליקויים שמצא המומחה מטעם בית המשפט.

דיון והכרעה

מתי נמסרה הדירה

4.מטעם התובעים הוגשו תצהירים זהים ונחקרה רק התובעת 2 (להלן: התובעת). בתצהירה טענה כי קיבלו את החזקה ביום 3.6.15 ובעדותה אישרה כי הנתבעת ביקשה למסור את הדירה כבר ביום 31.5.15 והתובעים ביקשו לקבל מפתח וקיבלו מספר ימים לאחר מכן (עמ' 1, ש' 20). בדיון אף הוגש פרוטוקול המסירה (ת/1) עליו חתום התובע ובו רשם את התאריך: "6/3/2015". למרות רישום זה, מקורו ככל הנראה באופן רישום תאריך במדינות שונות בהם החודש מופיע לפני היום, אין חולק כי נמסרה חזקה ומפתח ביום 3.6.15 וכי בראשית יוני ביקשה התובעת למסור את הדירה. בפרוטוקול המסירה אין כל טענה ביחס לחשמל, אולם בתצהיר נטען כי הנתבעים הזמינו את חברת החשמל אולם מחמת העדר הארקה לא חובר זרם החשמל לדירה באותו מעמד ולכן חוברה הדירה רק ביום 30.6.16.