ת"א 49786-03-16 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' זועבי

זוהי תביעת שיבוב על סך 107,219 ₪ שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב מבוטחת התובעת, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 25.06.2015 במעורבות רכב הנתבע.

לפי הנטען בכתב התביעה, במועד הנקוב, עת נסע רכב מבוטח התובעת בנתיבו, לפתע התפרץ רכב הנתבע לנתיב נסיעת רכב מבוטחת התובעת במהירות, בחוסר זהירות וללא תשומת לב למתרחש בכביש, ופגע בעוצמה ברכב מבוטח התובעת והדף אותו אל עבר צידי הכביש.

בעקבות התאונה נגרמו נזקים לרכב מבוטח התובעת אשר הוערכו ע"י שמאי מטעמה.

התובעת פיצתה את מבוטחה בהתאם לחוות דעת השמאי ותנאי הפוליסה בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכבו בסך של 106,319 ₪, בניכוי שרידים, וכן נשאה בשכ"ט השמאי בסך 400 ₪, ובסה"כ סכום של 107,219 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.

התובעת טענה, כי התאונה ארעה באשמתו הבלעדית של הנתבע אשר לא נתן זכות קדימה לרכב מבוטחה, סטה לנתיב נסיעתו של רכב התובעת ולא נתת את דעתו לתנאי הכביש ולפיכך, מוטלת עליו החובה להשיב לתובעת את סכום הנזק ששילמה למבוטחה מכוח הוראות הפוליסה בגין נזקי הרכוש שהוסבו לרכבו עקב התאונה.

התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת שמאי, תמונות המתעדות את הנזק ברכב המבוטח ואשר צולמו ע"י השמאי, הוראת תשלום, טופס הודעה על מקרה ביטוח, העתק מרשימת הפוליסה וכן חשבון שכ"ט השמאי.

תחילה, הכחיש הנתבע את נסיבות התאונה, אחריותו הנטענת בגינה וכן שיעור הנזק.

בהמשך, הודה הנתבע באחריותו לקרות התאונה (ראו סעיף 5 לסיכומיו), אך המשיך להכחיש את הנזק.

משכך, צומצמה גדר המחלוקת בין הצדדים לשאלת הנזק בלבד.

בהתייחס לשאלת הנזק, טען הנתבע בסיכומיו כי אין קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין הנזקים הנטענים וכי רכב הנתבע לא גרם לנזק המתואר בחוות דעת השמאי מטעם התובעת. לטענתו, מדובר ברכב פרטי קטן יחסית, לעומת רכב מבוטח התובעת שהינו מסוג משאית, כאשר במועד התאונה נסע רכב הנתבע במהירות נמוכה. לשיטתו, מוקדי הנזק ברכב מבוטח התובעת אינם מתיישבים עם נסיבות אירוע התאונה, כמתואר בכתב התביעה. עוד נטען כי התובעת העלתה לראשונה בסיכומיה גרסה עובדתית חדשה ולפיה לאחר ההתנגשות בין שני הרכבים, נהדף רכב מבוטח התובעת אל עבר רכב פרטי נוסף ופגע בו. לגישת הנתבע, מדובר בגרסה עובדתית חדשה שאין לה זכר בכתב התביעה ולכן אין מקום לקבלה.

אומר כבר עתה, כי מצאתי לדחות את טענות הנתבע בכל הקשור למהות הנזק וגובהו, משאלה נטענו בעלמא ללא כל ביסוס ראייתי כלשהוא.

ראשית, יצוין כי הנתבע לא הגיש חוות דעת של מומחה שמאי מטעמו על מנת לסתור את קביעות שמאי התובעת.

שנית, הנתבע לא ביקש לזמן את שמאי התובעת לחקירה אודות ממצאיו שבחוות הדעת.

ויודגש, עסקינן בשאלות שבמומחיות שהדרך לסתור אותן היא באמצעות הגשת חוות דעת של מומחה או חקירת מומחה הצד שכנגד. משלא עשה כן הנתבע, הרי שחוות דעת השמאי מטעם התובעת כלל לא נסתרה.

בהקשר זה יצוין כי גם בעדותו בפניי, לא מסר הנתבע דבר לעניין הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה הנדונה, לא כל שכן טען כי הנזק בו הבחין ברכב התובעת לאחר התאונה אינו תואם את הנזק המתואר בחוות דעת השמאי מטעם התובעת.

אין בידי לקבל את טענת הנתבע לעניין גרסה חדשה שהועלתה בסיכומיה של התובעת ואשר לא נזכרה בכתב התביעה, ולפיה לאחר ההתנגשות בין כלי הרכב המעורבים סטה רכב מבוטח התובעת והתנגש ברכב פרטי.

כנגד הנתבע הוגש כתב אישום (ת/1) בגין אירוע התאונה נשוא תיק זה במסגרת ת"ד 4446-09-15 (תעבורה נצרת). ביום 11.06.16 הורשע הנתבע על סמך הודאתו ונגזר דינו (ת/2). כתב האישום כלל את העובדות שלפיהן, הנתבע גרם לתאונה שעה שסטה שמאלה ונכנס אל הנתיב הנגדי בו נסע רכב התובעת והתנגש בו, ובהמשך סטה רכב התובעת שמאלה והתנגש ברכב פרטי אשר נסע מנגד. אלה הן עובדות כתב האישום בהן הודה הנתבע והורשע על פי הודאתו. לפיכך ובהתאם לסעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, מוטלת האחריות לקרות התאונה על שכמו של הנתבע. משלא הגיש הנתבע בקשה להביא ראיות לסתור את פסק הדין המרשיע, רואים את עובדות כתב האישום בהן הודה הנתבע (הנאשם) כמוכחות כלפיו וכממצאים לכאורה במשפט אזרחי (ע"א 71/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא(4) 327 (1987)).