ת"א 49786-01-13א.מ.ן מחשבים בע"מ נ' אוצר אחסון ממוחשב בע"מ

במוקד התובענה שלפניי סכסוך בין יצרן למפיץ בלעדי, ודרישת המפיץ לאכיפת חוזה ולמתן הצהרה שלפיה החוזה בוטל שלא כדין, וכן בקשה להורות על מתן חשבונות.

הרקע לתביעה והצדדים לה

1.בין התובעת (להלן: "אמן"), חברה שעיסוקה בשירותי מחשוב ופיתוח, לבין הנתבעת (להלן: "אוצר"), חברה שפיתחה תוכנה לארכוב וניהול מסמכים שקרויה בשם הנתבעת – "אוצר" (להלן: "התוכנה"), נחתם הסכם ביום 11.2.2010 (להלן: "ההסכם"). עיקרו של ההסכם הוא מתן זכות בלעדית לאמן לשיווק מוצרי אוצר בישראל, כמו גם תחזוקתם אצל הלקוחות ומתן שירות ללקוחות העושים שימוש בתוכנה, ובתמורה נקבע שאמן מצידה תעביר לאוצר מחצית מן ההכנסות ממכירת רישיונות שימוש בתוכנה וממכירת הסכמי תחזוקה. על פי ההסכם נותרה אוצר אחראית, כיצרן התוכנה, על פיתוח ותחזוקת המוצר עצמו (להבדיל מתחזוקתו אצל הלקוחות על ידי אמן).

בשלב מסוים, כשנתיים לאחר תחילת ההתקשרות בין הצדדים, חדלה אמן להעביר תשלומים לאוצר. במקביל, פיתחה אוצר גרסה חדשה לתוכנה (להלן: "התוכנה החדשה") ובין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע ל"קוד המקור" של התוכנה החדשה (רכיב תוכנה שעל מהותו עוד אעמוד; להלן: "קוד המקור"). מחלוקת זו נסבה על השאלה אם היה על אוצר להעביר לידי אמן את קוד המקור לצורך מילוי חלקה של אמן בהסכם – היינו לצורך תחזוקת התוכנה החדשה אצל לקוחותיה.

בין הצדדים התעוררה מחלוקת נוספת בנוגע לתוכנה החדשה, שכן אוצר התקינה בה "מחולל רישיונות" – מנגנון מקודד להפקת רישיונות שימוש בתוכנה – שלא היה קיים בתוכנה קודם לכן (להלן: "מחולל הרישיונות"). מחולל הרישיונות מפיק רישיון מוצפן, המגדיר בין השאר את מספר המשתמשים המורשים בתוכנה, את תוקף הרישיון ואת התנאים המסחריים שסוכמו עם הלקוח. כך, מרגע שהותקן מחולל הרישיונות בתוכנה – לא ניתן להתקין ולהפעיל את התוכנה, ואף לא לחדש רישיון שימוש בה, ללא קבלת קוד מתאים ממחולל הרישיונות. אוצר לא העבירה לאמן את מחולל הרישיונות ובכך מנעה מאמן את האפשרות להתקין ולהפעיל את התוכנה החדשה באופן עצמאי. למעשה, באמצעות הוספת מחולל הרישיונות הקנתה לעצמה אוצר שליטה בלעדית בהתקנת התוכנה החדשה וכן בחידוש רישיונות השימוש בתוכנה, והצדדים נחלקו בשאלה אם היה על אוצר להעביר לאמן את מחולל הרישיונות מכוח ההסכם.

לימים נודע לאמן שאוצר מכרה את התוכנה החדשה ללקוח חדש בשם תוסף קומפאונדס בע"מ (להלן: "תוסף"), ואף התקינה אצלו את התוכנה החדשה – וכל זאת שלא באמצעות אמן, ולטענתה בניגוד להסכם.

2. בעקבות הפסקת התשלומים מאת אמן לאוצר, ומשאמן לא העבירה את הכספים חרף פניות, התכתבויות והתראות מצד אוצר, ביום 28.10.2012 שלחה אוצר לאמן מכתב ובו הודיעה על ביטול ההסכם (להלן: "הודעת הביטול"). בהמשך, ביום 27.12.2012, הגישה אוצר תביעה בבית משפט השלום בהרצליה לקבלת הכספים שלטענתה היא זכאית לקבל מאמן מתוקף ההסכם (ת"א 56319-12-12, להלן: "התביעה הכספית").

בסמוך לאחר מכן הגישה אמן את התביעה דנן, שבמסגרתה היא טוענת כי אוצר הפרה את ההסכם עובר להפסקת התשלומים – בעיקר בכך שלא העבירה לאמן את קוד המקור ואת מחולל הרישיונות – ורק בעקבות הפרה זו חדלה אמן מהעברת התשלומים לאוצר. לפיכך מבקשת אמן מבית המשפט להצהיר כי ביטול ההסכם על ידי אוצר נעשה שלא כדין ולאכוף את המשך קיום וביצוע ההסכם. כמו כן מבקשת אמן מבית המשפט להורות לאוצר להעביר לאמן את קוד המקור ואת מחולל הרישיונות. עוד מבקשת אמן שייקבע כי אוצר הפרה את ההסכם בכך שמכרה את התוכנה לצד שלישי; להורות לאוצר להימנע מהעברת קוד המקור או כל רכיב אחר של התוכנה לצד שלישי; וליתן צו למתן חשבונות מצד אוצר, על מנת לחשוף את סכומי ההתעשרות של אוצר מההפרה הנטענת של ההסכם.

ההתקשרות בין הצדדים

3.אוצר מפתחת ומשווקת בישראל את התוכנה זה למעלה מעשור, ומשרתת חברות וארגונים במגזרים שונים בארץ. בשלב מסוים נקלעה אוצר למצוקה כספית, בין השאר עקב קשיים בגביית חובות-עבר מלקוחותיה. על רקע זה, התקשרה אוצר עם אמן בהסכם, שלפיו רכשה אמן למעשה את כל הפעילות של אוצר מול לקוחות בישראל, לרבות מכירה, שיווק ומתן השירותים שאוצר העניקה ללקוחותיה.