ת"א 49748-05-16 שרעבי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט לישראל בע"מ

ביום 24/5/2016 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבע (206 עמודים), ע"ס מיליון ₪.

ביום 31/5/2016 (לאחר שהושלמה סריקתו של כתב התביעה) ניתנה החלטה המזמינה את עמדת המשיבים שבכותרת בתוך 30 יום ומאזכרת את זכות המענה השמורה למבקשת.

ביום 8/8/2016 ניתנה על ידי החלטה הקובעת, כי כתב הגנה יוגש בתוך 30 יום מהיום בו תוכרע הבקשה לפטור מאגרה ועפ"י המתחייב ממנה.

מהות כתב התביעה כעולה מהרישא שלה, "כספית, נזיקית והחזר כספי ועפ"י עילות התביעה".

ברישא נטען, כי הנתבע הונה, רימה ועשק את המבקשת, נהג שלא בזהירות ושלא בתום לב וגרם לה נזק רב שאינו בר תיקון.

התובעת עפ"י כתב התביעה הייתה הבעלים של מחצית ממניות חברה בשם ארז תעשיות עץ בע"מ, חברה מבוססת שגלגלה מחזור גדול ובמוצע כ- 350,000₪ בחודש.

בין היתר ניהלה התובעת חשבון פרטי אצל הנתבע לצד חשבון החברה.

התובעת, ואחד - שמו רז לוי, חתמו על ערבות להתחייבויות החברה כלפי הנתבע.

בראשית אוקטובר 2010 לאחר שהחברה נקלעה לקשיים ניתנה לחברה הלוואה בת 200 אלף ₪, על מנת לנסות ולשקמה, שעה שהבנק ידע שהדבר לא יועיל.

כנגד התובעת הגיש הבנק תביעה, נספח 2 של כתב התביעה.

חלק נכבד מכתב התביעה מתפלמס עם התובענה הנ"ל כאשר הטענה העיקרית היא, כי התובעת שילמה כספים והנתבע כאן התובע שם נמנע מהקטנת החוב בגינם.

בנוסף לתובענה הנ"ל הגיש הבנק תביעת חוב בתיק הפש"ר של רז לוי ובה כלל את יתרת החובה של התובעת כאן בחשבונה הפרטי אצל הנתבע. הגם שלא היה הוא (רז) ערב לחשבונה הפרטי של התובעת.

סעיף 54 של כתב התביעה מלמד על כך שהנתבע הודה, כי הגיש תביעת חוב בתיק הפירוק של החברה מבלי שקיזז סכומים ששולמו לאחר הגשת התביעה.