ת"א 49726-06-16 אבו סלאח נ' מיללי ואח'

לפני בקשה להעברת התיק לבית-המשפט המחוזי בנצרת מחמת חוסר סמכות עניינית .

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.ביום 23.6.2016, הגיש התובע בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על הנתבעים ו/או מי מטעמם, להיכנס ו/או לעשות עבודות כלשהן במקרקעין בלתי מוסדרים הנמצאים באזור "כעב אלבויב" בסמיכות לכפר מג'דל שמס (להלן: "המקרקעין") , אשר בהחזקת התובע, שימושו ובבעלותו.

2.בד בבד עם הבקשה, הגיש התובע כתב תביעה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הינו בעל הזכות היחיד והבלעדי להחזיק ולעשות שימוש במקרקעין , וכי אין למאן דהוא כל זכות לעשות שימוש בחלקת מקרקעין זו .

3.לטענת התובע, אביו המנוח רכש בשנת 1955 את המקרקעין מושא הבקשה. 2/3 המזרחיים נרכשו ממשפחת אבו עראר וה-1/3 המערבי, נרכש מאביו של הנתבע 1 , כאשר התובע ירש , בהתאם לצוואה, את המקרקעין. לטענת התובע, בחודש אפריל 2006, עת ביצע יחד עם אביו עבודות הכשרה במקרקעין, הגיש הנתבע 1 תביעה למתן פס"ד הצהרתי, לפיו הוא הבעלים, המחזיק והמשתמש במקרקעין (ת.א. (מחוזי-נצ') 680/09) התביעה נדחתה. ערעור על פסה"ד (ע"א(עליון) 873/13) נדחה. התובע טען, כי לפני מספר שנים הגיש לוועדות התכנון המוסמכות תוכנית לשינוי יעוד המקרקעין, מקרקע חקלאית לאזור מסחרי, תיירותי ותעסוקתי, והתוכנית אושרה ללא התנגדות מצד הנתבעים. ביום 20.6.2013, התחוור לתובע כי הנתבע 3 הכניס למקרקעין כלי מכני כבד (באגר), ובצו ביהמ"ש, הופסקה העבודה. התובע פנה לועדה המקומית לתכנון ובניה מעלה החרמון בתלונה על הסגת גבול וביצוע עבודות הכשרה ושינוי פני השטח ללא היתר, והוצא צו הפסקה מינהלי לעבודות הנתבעים, אולם הם המשיכו בעבודות. זאת ועוד, הנתבע 2, בנו של הנתבע 1 מכר את המקרקעין, או חלק מהם, בחוסר תו"ל לנתבע 3, למרות שאין לו כל זכות במקרקעין. התובע טען, כי הנתבעים מנסים לקבוע עובדות מוגמרות בשטח ולגזול ממנו את זכויותיו במקרקעין, בעוד הוא ומשפחתו מחזיקים ומשתמשים במקרקעין עשרות שנים מכוח הסכמי רכישת זכויות כאמור, והוא רשום כבעלים של המקרקעין במועצה המקומית מג'דל שמס. משכך, מאזן הנוחות נוטה בבירור לזכותו, ואי מתן צו המניעה הזמני עלול להכביד ו/או לסכל את ביצוע פסה"ד שינתן בתיק העיקרי.

4.ביום 26.6.2016, נעתרתי לבקשה למתן צו מניעה זמני.

5.הנתבעים ביקשו בתגובתם לבטל את צו המניעה הזמני, ולדחות את הבקשה. הנתבעים הכחישו את טענת התובע בדבר היותו הבעלים ו/או המשתמש ו/או המחזיק במקרקעין . לטענתם, ביום 14.12.1955 מכר אביו של הנתבע 1 לאביו של התובע, חלקת אדמה "שלחין" באזור "כעב אלבויב". הסכם המכירה אושר ביום 16.12.1955 ע"י מוכתר הכפר. גבולות החלקה הוגדרו בהסכם, ולפיו הגבול הצפוני של החלקה שרכש אביו של התובע הינו "סלעים" ו"שחל הבלאט", שבבעלות אבי הנתבע 1. חרף זאת, התובע טוען לבעלות על מלוא חלקת האדמה של הנתבעים. לטענת הנתבע 1 הוא היורש של אביו המנוח, והוא העביר לבנו, הנתבע 2, את הזכויות במקרקעין ביום 15.12.2009. הנתבע 3 רכש בתו"ל ובעד ערך חלק מהמקרקעין מהנתבע 2, בהתאם להסכם מכירה מיום 18.5.2014. אכן, תביעתו של הנתבע 1 לסעד הצהרתי אודות בעלותו על הצד הצפוני בחלקה נדחתה, וכן ערעור שהגיש, אולם זאת כאשר ביהמ"ש כלל לא נדרש לסוגיית הבעלות הנטענת של התובע על המקרקעין. הנתבעים טענו, כי אין במדידה שצירף התובע כדי לקבוע את בעלותו על המקרקעין, שכן נועדה לצרכים תיכנוניים בלבד. זאת ועוד, משנודע לנתבע 3, כי התובע מבצע הליך תכנוני בחלקה, הוא הגיש התנגדות לועדה המחוזית לתכנון ובניה בנצרת (ג/17427). לטענת הנתבע 3, צו המניעה הזמני פוגע בזכויותיו להשתמש בחלקה שרכש בתו"ל ובעד ערך, ונגרמים לו נזקים כספיים שלא יהיה בכוחה של הערבות שהפקיד התובע כדי לכסותם.

6.ביום 18.7.2016 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, במסגרתו, בהמלצת ביהמ"ש הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה ינתן צו מניעה זמני הדדי לביצוע עבודות כלשהן במקרקעין, עד לשינוי הנסיבות או כאשר התוכניות שהוגשו לועדות התכנון יאושרו או יקבלו תוקף משפטי או ינתנו היתרים מתאימים למי מהצדדים לפעול בשטח. בנוסף, לאור העלאת שאלת הבעלות במקרקעין, נקבע כי הצדדים יגישו בכתב טיעוניהם לעניין הסמכות העניינית של ביהמ"ש דנן לדון בתובענה.

סמכות עניינית

7.לטענת הנתבעים, בבסיס התביעה שאלת הבעלות במקרקעין, ולא שאלת השימוש, לכן הסמכות היחודית לדון בתובענה מוקנית לביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש התבקש להצהיר על התובע כבעל הזכות הבלעדית לעשות שימוש במקרקעין, בעוד קיימת מחלוקת לגבי תוכנו ופרשנותו של הסכם המכר עליו מתבסס התובע, ביחס לגבולות המקרקעין של התובע. לא זו אף זו, לביהמ"ש המחוזי סמכות עניינית שיורית לדון זכויות במקרקעין בלתי רשומים. גם בהליך הקודם שהתנהל בין הצדדים (ת.א.(מחוזי-נצ') 680/09), העיד התובע כי אינו יודע מה גודל החלקה שלו, ואף ממסמך המכר שצירף לתמיכה בטענתו, עולה בבירור כי החלקה הצפונית נותרה בבעלותם של הנתבעים. משכך, המחלוקת נוגעת לשאלת הבעלות במקרקעין ונפקות הסכמי המכר, וביהמ"ש המחוזי הוא המוסמך לדון בה.