ת"א 49702-05-13 עוז נ' מסארווה ואח'

ביום 24/11/2013, לבקשת התובע, ניתן כנגד הנתבעים פ"ד, בהיעדר הגנה.

ביום 02/03/2014, הגישו הנתבעים בקשה לביטולו של פסק הדין דלעיל.

ביום 10/03/2014, ניתנה החלטה בבקשה, ובין היתר קבעה היא:

"המבקשים ימציאו הבקשה לצד שכנגד, בתוך 10 ימים. המשיב ישיב לבקשה, בתוך 20 ימים. למבקשים זכות המענה, בתוך 7 ימים מעת שתימסר להם התשובה... הפקדתו של עירבון בן 10,000.00₪, בתיק זה, תשכלל עיכוב הליכי ביצועו של פסק הדין השייך, עד להחלטה אחרת..."

(עירבון לא הופקד, ועל כן לא שוכלל עיכוב הליכי ביצוע של פסק הדין.)

הבקשה (28 עמודים) נסמכת גם בתצהירה של הנתבעת 3, גב' אנשראח מסארווה, שנעשה ביום 25/2/2104. בין השאר, מוצהר בו גם זאת:

"7. ...ידעתי לראשונה על קיום התיק הנ"ל רק ביום 21.2.2014 וזאת עת שמצאנו בפתח ביתי מכתב דרישה הממוען אלינו מבא כוח המשיב..."

"9...מעולם לא נמסר לי כתב התביעה נשוא התיק הנ"ל, מעולם לא קיבלתי לידי את כתב התביעה ומעולם לא הובא לידיעתי עניין פסה"ד נשוא כתב התביעה וכי ידעתי על קיומו של ההליך הנ"ל רק לאחר בירור שערך בא כוחנו; הח"מ במזכירות ביהמ"ש."

המצהירה מציינת כי היא אם הנתבעים 1+2, חוזרת על פרטי המסירה של כתב התביעה העולים מאישור המסירה ותצהיר המוסר, מציינת כי שני בניה לא היו בבית "אותה עת", ומאשרת כי קיבלה את אישור המסירה.

בשל אי ידיעת קרוא וכתוב, סירבה לקבל את המסמכים שאת תוכנם לא ידעה (סעיף 11) ומכל מקום מצהירה, כי המוסר לא השאיר מסמכים כלשהם לאחר שסירבה לחתום על אישור המסירה.

בהמשך מצהירה הנתבעת 3, גם זאת: "...לא יידעתי את בניי בעניין השליח הנ"ל".

הנתבעת 3 מצהירה גם, כי היא מכחישה את כל האמור בכתב התביעה, תוהה הכיצד תהא לשותפה עם מי שמעולם לא פגשה, וכיוצב"א "לא עובדות" שאין כל טעם להצהיר עליהן.

תצהיר הנתבע 1 מציין עובדות אלו:

"...ידעתי לראשונה על קיום התיק הנ"ל רק ביום 21.2.2014..." עת מצאה הנתבעת 3 בפתח ביתה מכתב דרישה מן המשיבה, בעניין תשלום החיוב נשוא פסק הדין.

מוצהר גם, כי "...אמי אישה מבוגרת לא יודעת קרוא וכתוב והיא מעולם לא סיפרה לנו ששליח הגיע