ת"א 49701-10-15 ג'ובראן נ' המועצה המקומית ריינה

שתי בקשות תלויות ועומדות בתיק זה להכרעה; בקשת התובעת להטלת סנקציות על הנתבעת מכוח פקודת ביזיון בית המשפט בגין אי-קיום פסה"ד שניתן נגדה בהיעדר הגנה, ובקשת למתן אורכה להגשת בקשה לביטול פסה"ד הנ"ל ולביטולו.

רקע:

1.התובעת הגישה תביעה בה התבקשו צווי עשה שיורו לנתבעת להעתיק קו ביוב העובר בתוך מגרשה אל מחוץ למגרש, וכן לפנות פסולת הניה ושפך חפירה המצויים במגרש. לפי הנטען בתביעה, באוגוסט 2013 ביצעה הנתבעת עבודות תשתית של הנחת קווי ביוב בתחום המועצה, במסגרתן הניחה קוו ביוב בתוך תחום מגרש התובעת, וזאת ללא תיאום עמה וללא הסכמתה. בנוסף נטען כי במועד אחר ובמהלך עבודות בניה להקמת בית ספר במגרש סמוך, נשפכו על-ידי הנתבעת או קבלנים מטעמה כמויות גדולות של שפך חפירה ופסולת בניה אל תוך חלקת התובעת.

2.ביום 07/01/16 ניתן לבקשת הנתבעת פסק דין בהעדר הגנה, וזאת לאחר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה. פסה"ד הורה לנתבעת להעתיק את קו הביוב אל מחוץ למגרש התובעת ולפנות כל פסולת בנייה ושפך החפירה שהושארו על ידה במקרקעין.

3.ביום 9.3.16 הגישה התובעת בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בה ביקשה הטלת סנקציות על הנתבעת מכוח הפקודה, וזאת לאחר שהנתבעת לא קיימה את פסה"ד.

4.הבקשה הועברה לתגובת המבקשת. בתגובתה שהוגשה לאחר קבלות אורכות, ביקשה הנתבעת לדחות את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בתגובה נטען כי אין לתובעת עילת תביעה כנגדה שכן היא לא הניחה את קו הביוב בחלקת התובעת וכי הסמכות הבלעדית לפעול בתחום המים והביוב הינה של תאגיד המים והביוב "הרי נצרת בע"מ". הנתבעת הפנתה לעניין זה להוראות חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א – 2001 (להלן – חוק תאגידי מים וביוב), ובפרט סעיף 139(ב) לחוק האוסר על המועצה לפעול בין היתר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב – 1962, קרי, בכל הקשור לאספקת שירותים ותחזוקת תשתיות בתחום הביוב. הנתבעת טענה עוד בתגובתה כי היא מעולם לא השליכה פסולת ו/או שפך חפירה לחלקת התובעת. בנוסף טוענת הנתבעת כי במקרה דנן ניתן לאכוף את פסק הדין בהוצאה לפועל ואין לנקוט באמצעים לפי פקודת ביזיון בית המשפט מקום בו ישנן אפשרויות אחרות שעוד לא מוצו.

5.לאחר הגשת התגובה לבקשה לפי פקודת ביזיון בהמ"ש נקבעה הבקשה לדיון במעמד הצדדים. בעקבות קבלת בקשה דחיה שהגישה הנתבעת ערב הדיון בשל מחלת בא-כוחה, נדחה הדיון ליום 10.7.16.

6.בבוקר הדיון שנקבע, הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסה"ד שניתן נגדה בהיעדר הגנה ולביטולו בפועל. בדיון טענו הצדדים לעניין הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ובסופו אפשרתי לנתבעת להגיש תגובה בכתב לבקשה למתן אורכה לביטול פסה"ד, וזו הוגשה כמו גם תגובת הנתבעת לתגובה.

7.שתי הבקשות כפי שצויינו בכותרת, מונחות בפני להכרעה.

8.תחילה אדרש לבקשה למתן אורכה להגשת הבקשה לביטול פסה"ד והבקשה לביטולו. כרונולוגית זו היא אמנם הבקשה המאוחרת, אולם מהותית ראוי להכריע בה תחילה, נוכח השפעתה הפוטנציאלית הברורה על הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

תמצית טענות הצדדים:

9.הנתבעת מבקשת כי יוארך המועד להגשת בקשה מטעמה לביטול לפסה"ד שניתן נגדה בהיעדר הגנה. לטענתה, יש להיענות לבקשה תוך העדפת הכרעה לגוף המחלוקות ובטענות ההגנה שבפיה, על פני סגירת דלתות בפני צד להליך בשל טעויות ומחדלים פרוצדורליים, ובפרט כשמדובר בערכאה ראשונה כך שדחיית הבקשה משמעותה כי טענותיה לגוף העניין לא יישמעו ולא יתבררו בפני ערכאה כלשהי. לטענתה, עם קבלת מכתב ב"כ התובעת בדבר מתן פסק הדין, פנה ב"כ המועצה לב"כ התובעת וביקש ממנו כל המסמכים הנוגעים לתביעה, ולאחר מכן המועצה פנתה לתאגיד לבירור הנושא והמשך המגעים למציאת פתרון לבעיה הממשיכים עד היום.

10.ביחס לבקשה לביטול פסק הדין עצמו טוענת המועצה כי יש להיעתר במקרה דנן לביטול מכוח שיקול דעת המוקנה לבית המשפט. לטענת המועצה במקרה דנן קיימים לה סיכויי הגנה טובים שכן בכל הנוגע להעתקת קו הביוב הרי שהיא אינה בעל הדין הנכון, שכן לא היא הניחה את קו הביוב במקרקעי התובעת ובכל מקרה הסמכות להעתקת קווי הביוב מסורה כיום לתאגיד המים בלבד בהתאם להוראות החוק. גם ביחס לפסולת הבניין טוענת המועצה כי היא לא אחראית לכך וככל שקיימת פסולת כזו היא לא הונחה על ידה או על ידי מי מטעמה. באשר לסיבה לאי הגשת כתב הגנה במועד טוענת המועצה כי עם קבלת כתב התביעה ומאחר ומדובר בהעתקת קו ביוב, הנושא הועבר למהנדס המועצה אשר יצר קשר עם נציגי התאגיד בניסיון למצוא פתרון לבעיה שהועלתה. בעיצומם של המגעים ועקב טעות אנוש לא הועבר כתב התביעה ליועץ המשפטי של המועצה לצורך הגשת כתב הגנה ומשום כך הוא לא הוגש.

11.התובעת מתנגדת להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד ולבקשת הביטול עצמה. היא מציינת כי עוד בחודש מאי 2015 בטרם הוגשה התביעה היא פנתה למועצה מספר פעמים בבקשה לטפל בפסולת החפירה בשטחה ובהעתקת קו הביוב אולם כל פניותיה לא נענו. אף לאחר הגשת כתב התביעה לא מצאה לנכון המועצה להגיש כתב הגנה ואף כשניתן פסק הדין בהעדר הגנה אשר הומצא למועצה לא נקטה כל פעולה. הבקשה להארכת מועד ולביטול פסק הדין הוגשה רק לאחר שהוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט והמועצה הייתה חשופה לסנקציות. לטענתה, המועצה נוקטת בתרגילים פסולים המבזים את ההליך המשפטי תוך זלזול במערכת המשפט ולכן אין להיעתר לבקשה.

12.לגופו של עניין טוענת התובעת כי הגם שזכות הגישה לערכאות הינה זכות חשובה כפופה היא לכללים מסוימים ואינה עומדת לבעל דין ללא תנאי. למועצה ניתנו מספר הזדמנויות להביע עמדתה ולטעון את טיעוניה אולם היא נמנעה מכך במודע ובמתכוון. במקרה דנן לא הוכיחה המועצה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד המבוקשת ביחס למועד הגשת הבקשה לביטול פסה"ד הקבועה בחיקוק, כדרישת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. לפי הפסיקה, טעות של בעל דין אינה טעם מיוחד כאמור. אמנם יש להתחשב בסיכויי הגנה אולם אין בקיומה של הגנה לכאורה בלבד כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד. המועצה לא הציגה כל טעם ולו אחד מדוע נמנעה מלהגיש בקשה לביטול פסק דין במועד משהודתה כי פסק הדין הומצא לה על ידי ב"כ התובעת. המדובר במחדלים עקביים ושיטתיים המגיעים לכדי רשלנות וזלזול מופגן בבית המשפט. גם הטענה בדבר סיכויי הגנה לכאוריים אין בה כדי להושיע כעת בשים לב לפגיעה בזכויות הצד שכנגד ובעקרון סופיות הדיון ובכל אופן המדובר בסיכויים נמוכים ממילא משכך אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד.