ת"א 4962-05-14 אופקים א.ג. בע"מ נ' מדינת ישראל הממונה על חוק חופש המידע,משרד התמ"ת

הנתבעת עותרת לדחיית התביעה על הסף בשל העדר עילה, כמו גם בשל חוסר תום לב וחוסר סמכות עניינית. דין הבקשה להתקבל, כפי שיובהר להלן.

עניינה של התביעה בעתירה של התובעים לביטול שלושה פסקי-דין קודמים שניתנו בבית משפט זה בעניינם, בעת"מ (י-ם) 6368-10-12, עת"מ (י-ם) 30181-05-13 ות"א (י-ם) 19051-08-13. הליכים קודמים אלה סבבו נסיונות של התובעים להביא את הנתבעת למסירת דו"ח פיקוח שנערך לטענתם ע"י עובדי הנתבעת במסגרת ביקור שהתקיים במשרדי התובעים ביום 8.7.08 (להלן: "דו"ח הפיקוח"). בשלושת פסקי-הדין שנזכרו לעיל התקבלה טענת הנתבעת לפיה לא קיים דו"ח פיקוח מעין זה, וטענות התובעים נדחו. עתה טוענים התובעים כי בידיהם ראייה חדשה, היא עדות במסגרת הליך אחר של מי שהיתה עובדת של הנתבעת במועדים הרלוונטיים, המוכיחה כי דו"ח פיקוח אכן נערך באותו מועד, ואף עמד בפני עובדי הנתבעת. עוד טוענים הם כי מאותה עדות ניתן ללמוד כי קיימת בידי הנתבעת גם "רשימת מסמכים" בתיק הנוגע לתובע, בניגוד לטענותיה בעבר. לפיכך סבורים הם שיש מקום להורות על ביטול שלושת פסקי-הדין מחמת הימצאותה של ראיה חדשה ולהורות על העברת שני המסמכים לידיהם.

יוער כי בכותרת התובענה נטען כי יש לבטל את פסקי-הדין גם מחמת רמייה, אולם בגוף כתב התביעה נטען אך לגילוי אותה ראיה חדשה, וכך עולה גם מהטיעון בתשובה לבקשה לדחיית התביעה על הסף. עוד יצויין כי כל הטענות שעניינן רמיה הועלו כבר בהליכים הקודמים ולא התקבלו.

כאמור, המסקנה היא שדין התביעה להידחות על הסף, מהטעמים שיפורטו להלן.

אשר ל"רשימת המסמכים": בעתירה שהגישו התובעים בעת"מ 6368-10-12 דרשו כי המשיבה (הנתבעת בהליך זה) תעביר להם מסמכים רבים (שסודרו ב-15 קטגוריות שונות בעתירה). "רשימת המסמכים" לא נכללה במסמכים אלה, ודי בכך כדי לדחות את התביעה הנוכחית לביטול פסקי-הדין ככל שהיא מושתתת על גילוי ראיה חדשה בדבר הימצאותה של רשימה מעין זו. אותה רשימה לא נזכרה גם בשלושת פסקי-הדין שניתנו בעניינם של התובעים, ולמעשה גם לא נודעת לה חשיבות לנוכח הקביעה החלוטה בעת"מ 6368-10-12 לפיה הועברו לעיון התובע כל המסמכים הרלוונטיים. מכאן כי דין התביעה בהקשר זה להידחות על הסף.

דו"ח הפיקוח: עניינו של דו"ח הפיקוח (שהנתבעת כינתה "דו"ח ביקורת") נדון במפורש בכל שלושת ההליכים הקודמים. במסגרת ההליך בעת"מ 6368-10-12 הבהירה הנתבעת "כי אין דו"ח ביקורת מיום 8.7.2008" ("תגובה מטעם המשיבה" מיום 5.3.2013). על פי האמור באותה הודעה נחקרה עובדת של התובעים ביום 8.7.08 וההתייחסות למסמך מתאריך זה היתה להודעתה (שצורפה לתגובה). בפסק-הדין שניתן באותו הליך נקבע כי לא קיים דו"ח ביקורת מיום 8.7.08 ולפיכך לא ניתן להורות על העברתו לידי התובעים. עתירה נוספת שהגישו התובעים בסוגיה זו (עת"מ 30181-05-13) נדחתה על הסף, תוך שבית המשפט לעניינים מנהליים קובע כי מדובר ב"ניצול לרעה של הליכי בית המשפט" מאחר ואין היא אלא חזרה על האמור בעתירה הקודמת שנדחתה.

התובעים לא אמרו נואש והגישו תביעה לביטול שני פסקי-הדין הקודמים (ת"א 19051-08-13) בטענה כי אלה התקבלו תוך מרמה, שעניינה, בעיקרו של דבר, בהסתרת העובדה לפיה דו"ח הפיקוח קיים גם קיים. מסקנה זו השתיתו התובעים על העולה מטענות של הנתבעת בהליך אחר שפתחו התובעים, במסגרת בש"א (נתניה) 2355/08. טענות אלה גובו בתצהיר של מר חמי ניר, ולשיטת התובעים הוכיחו כי דו"ח הפיקוח היה בידי הנתבעת ועובדיה. בתום הדיון שהתקיים ביום 14.1.2014 בתובענה זו, ניתן פסק-דין ובו נקבע כי "הנתבעת תמציא לתובע תצהיר לתמיכת טענתה כי לא קיים דו"ח ביקורת", שתוכנו יהיה כתוכן הודעתה לבית המשפט מיום 5.3.13, ובכפוף לכך – התביעה תידחה. בהתאם לאמור בפסק-הדין הגישה הנתבעת ביום 16.1.12014 תצהיר, ערוך ע"י חמי ניר, ובו הצהיר כי כפי שהובהר בהודעת המדינה בעת"מ 6368-10-12 "אין דו"ח ביקורת מיום 8.7.2008".