ת"א 49560-10-13

1. בפניי בקשה מאת הנתבע לביטול פסק-הדין שניתן ביום 9/6/2015 (להלן: "פסק-הדין"), לאחר שהנתבע התייצב לדיון שהתקיים באותו היום, אך באיחור, ולאחר שניתן כבר פסק-הדין.

2. בתגובתו, מתנגד התובע לביטול פסק-הדין, ולחילופין מבקש, כי ככל שבית-המשפט ימצא לנכון להורות על ביטול פסק-הדין, לעשות זאת בכפוף לחיוב הנתבע בתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט לדוגמא. באחרית התגובה ביקש לחילופין, שבמידה ובית המשפט יראה לנכון לבטל את פסק-הדין, להתנות את ביטולו בתשלום מידי של מלוא ההוצאות שנקבעו בפסק-הדין, ובכפוף להפקדת עירבון בסכום ראוי כשיקול דעת בית המשפט, ושלא יפחת מסך 25,000 ₪.

3. הנתבע הגיש תשובה לתגובה, ועמד על כך שיש מקום לבטל את פסק-הדין.

4. ביום 12/1/2016 קבעתי, כי מעיון בתיק עולה, שנציג הנתבעת לא צירף תצהיר לבקשתו לביטול פסק דין כמתחייב מהתקנות, ואין לקבל את טענתו בתשובה לתגובה כי צירף תצהיר, כשבפועל לא נמצא תצהיר בתיק.

ככל שלא יוגש תצהיר כאמור תוך 7 ימים, תידחה בקשתו לביטול פסק דין מטעם זה בלבד. אכן ביום 13/1/2016 הוגש תצהיר מטעם אולג.

5. ביום 18/1/2016 קבעתי, כי ניתנת הזכות לב"כ התובע להשלים את תגובתו לאחר שהוגש תצהיר, ואכן ב"כ התובע הגיש תגובה משלימה. התובע טען, בתגובתו המשלימה, בין היתר, כי הוא מכחיש מכל וכל את טענות הנתבע, כפי שהועלו בבקשתו לביטול פסק-הדין ובתצהיר מטעמו, והדגיש כי מדובר בניסיון כושל מצד הנתבע להטעות את בית-המשפט, תוך כדי העלאת טענות שקריות. עוד טען, כי הגיש תגובה מפורטת עם תצהיר מטעמו שסותר את טענות הנתבע, לרבות טיעונים עובדתיים ומשפטיים המצדיקים דחיית בקשת הנתבע על הסף, תוך חיוב בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

6. לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש להורות על ביטול פסק-הדין, בכפוף לתשלום הוצאות.

7.במקרה דנא, אין לבטל את פסק-הדין מ"חובת הצדק", שכן כפי שעולה מפסק-הדין, הדיון היה קבוע לשעה 10.00 והשעה בעת מתן פסק הדין הייתה 10.30, כאשר הנתבע זומן כדין לישיבה ולא התייצב. הנתבע אינו חולק על כך, אלא כל שטען בפניי לאחר שהתייצב לדיון באיחור, בשעה 10:35, כי הוא נתקע בפקק והודיע לתובע בטלפון שימתין לו עד שעה 10.30, והלה הבטיח להמתין לו ולהודיע על כך לבית-המשפט, ובכלל זה טען, כי פגש את ב"כ התובע במעלית בחוץ, וביקשו לחזור לאולם, אך הלה סירב. דהיינו, פועל יוצא מהאמור לעיל הוא שאין מקום להורות על ביטולו מחמת הצדק.

8. באשר לביטול פסק-הדין משיקול הדעת, הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית-המשפט להכריע בבקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, עליו לשקול שני שיקולים: הראשון – סיבת המחדל של הנתבע שהביאה למתן פסק-דין כנגדו, והשני סיכויי הצלחת הנתבע בהליך המשפטי, במידה ויבוטל פסק-הדין. בפסיקה נקבע, כי יש ליתן לשיקול השני את המשקל המכריע, מתוך מטרה לדון בתביעה לגופה, לתת לכל בעל דין את יומו, ולהגיע לחקר האמת, תוך ידיעה כי ניתן לפצות את הצד שכנגד באמצעות חיוב המבקש בהוצאות.

9.בנוגע לסיבת המחדל, איני מוצאת לנכון לבחון אם הנתבע הודיע לתובע טלפונית שימתין לו עד שעה 10.30 והלה הבטיח להמתין לו ולהודיע על כך לבית-המשפט, בשים לב לכך, כי בכל אופן הנתבע איחר מעבר למועד בו ביקש, כדבריו, מהתובע להמתין לו. ויודגש, בעניין זה, איני מקבלת את האמור בתצהיר הנתבע, כי בשעה 10.30 התייצב באולם, אך התברר שלפני דקות ספורות, כבר ניתן פסק דין בהיעדרו, ובכלל זה איני מקבלת את האמור בבקשתו החוזרת לביטול פסק-הדין, שבשעה 10.26 בית-המשפט נתן את פסק-הדין, הואיל ובפסק הדין נאמר בלשון, שאינה משתמעת לשתי פנים, כי: "הדיון קבוע לשעה 10:00 והשעה כעת הינה 10:30. הנתבע זומן כדין לישיבת היום ולא התייצב, בנסיבות אלו, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 118,431 ₪..." (הדגשות לא במקור – ר.נ.).

בפועל כפי שעולה מהפרוטוקול, הנתבע התייצב באולם בית-המשפט בשעה 10.35, והוא אף הודה בכך בבקשתו החוזרת לביטול פסק-הדין, כי: "בשעה 10:35 התייצבתי לאולם והצהרתי לכב' השופט כי נתקעתי בדרך לדיון בפקק...".