א.א. נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

רקע

לפני מונחת תביעת נזיקין ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

התובע א.א. יליד 1975 (להלן: "התובע") נהג ברכבו מ.ר. XXX המבוטח ע"י שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") ביום 24.11.11 בדרכו לעבודה והתהפך בתעלה שבצד הדרך (להלן: "התאונה") . התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה.

ביום 30.01.17 הצעתי לצדדים הצעת פשרה ובהחלטתי מיום 08.06.17 הועבר התיק לגישור. משלא השכילו הצדדים להגיע להסדר בינם לבין עצמם וגם לא היו מוכנים להסמיך את בית המשפט להכריע בסכסוך על דרך הפשרה או להסדיר את המחלוקת בהליך גישורי, לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקוב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב').

הוגשו תצהירים והתקיים דיון הוכחות ביום 26.10.17 בו העידו התובע ורעייתו ומיד לאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

לא קיימת הכחשת חבות והמחלוקת בין הצדדים היא בעניין הנכות והנזק בלבד.

הנכות

לטענת ב"כ התובע המלומד יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית לפי 20% כפי שעשה המל"ל תוך אימוץ תקנה 15 במלואה.

ב"כ הנתבעת המלומד מתנגד לכך נחרצות. לטעמו המדובר בסופו של דבר בהגבלה קלה בעבודות הדורשות כישורים מורכבים כשהתובע הוא איש עובד כפיים. המגבלות שיש לתובע נובעות מחשד מהאפילפסיה ובגין חשד זה הומלץ לתובע לא לנהוג וברור שבעיה זו לא קשורה לתאונה. ב"כ הנתבעת טוען כי הנכות הרפואית של התובע עומדת על 10% בלבד והנכות התפקודית פחותה מכך.

בתשובת התובע לסיכומי ב"כ הנתבעת טען ב"כ התובע כי השיקום הסתיים ב 6/2015 והמל"ל קבע כי התובע אינו מסוגל לבצע את עבודתו.

עוד ציין ב"כ התובע כי המל"ל קבע כי התובע אינו יכול להיות נהג משאית בגלל הפגיעה בכישוריו ולא בגלל אפילפסיה.

לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים, בכפוף לטעמים שהובאו לעיל, מונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית, ומשלא מצאתי טיעונים כבדי משקל בכדי לחרוג מכך לחומרא או לקולא (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע בעקבות התאונה תהה זהה לנכויות הרפואיות, קרי 14.5%.