ת"א 4955-12-12 פ' נ' מדינת ישראל

לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

רקע

1.התובע, יליד 1938, טופל בילדותו על ידי הנתבעת בטיפולי הקרנות כנגד מחלת הגזזת. לטענת התובע, כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת התפתח לתובע גידול מסוג מנינגיומה בראשו, אשר גרם לנזקים חמורים וליקויים נוירולוגיים. הגידול גדל בראשו של התובע משך עשרות שנים, בשל רשלנותה של הנתבעת אשר נמנעה מיידוע התובע בדבר הצורך בביצוע מעקב סדיר והסיכונים הבריאותיים להם הוא נתון כמוקרן גזזת. הנזקים אשר נגרמו לתובע, יכולים היו להימנע באם הייתה הנתבעת מבצעת מעקב סדיר אחר מצבו, או מיידעת אותו בגין הסיכונים כמוקרן גזזת.

הבקשה

2.הנתבעת טוענת, כי מחלתו של התובע התגלתה כבר בשנת 2002. וכן, התובע הגיש תביעה על פי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד- 1994 (להלן- חוק הגזזת) כבר ביום 10.8.2003. הנזק הנטען התגלה עוד בשנת 2002 ומאז ועד הגשת התביעה חלפו למעלה משבע שנים. תביעת התובע התיישנה ויש לדחותה על הסף מחמת התיישנות.

התגובה

3.התובע מתנגד לבקשה, ומפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4257/10 יעקב מולהי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות, מיום 22.2.2012 (להלן- עניין מולהי), שם נקבע כי עד שניתן פסק הדין בע"א (מחוזי י-ם) 6347/06 ראובן נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות, מיום 12.1.2006 (להלן- עניין ראובן), נעלמו מהתובע עובדת רשלנותה של הנתבעת אשר מהווה את עילת התובענה, מסיבות שאינן תלויות בתובע. מועד התגבשות עילת תביעתו של התובע הינו ביום 12.1.2006 וכתב תביעתו אשר הוגש ביום 3.12.2012 לא התיישן.

4.בעניין ראובן נקבע, כי ברשותה של הנתבעת היה מצוי מידע החל משנות השמונים, לפיו סיכויים של מוקרני גזזת לפתח גידולי מוח גבוה משמעותית מהסיכוי של האוכלוסייה הכללית להיווצרות גידולים אלה. על אף שמידע זה היה קיים ברשותה של הנתבעת, מידע זה לא נמסר לאוכלוסיית המוקרנים.

5.כן טוען התובע, כי בעניין מולהי נקבע, שטענת הגילוי המאוחר של התובע אינה נסובה סביב הגילוי המאוחר של רכיב הנזק שנגרם לו, כי אם סביב הגילוי המאוחר של עילת התביעה שהינה רכיב ההתרשלות של המדינה. הגילוי המאוחר של התובע, על כך שהמדינה נמנעה מליידע מוקרני גזזת על היותם בקבוצת סיכון על אף שהמידע היה מצוי ברשותה שנים רבות.

6.לבסוף טוען התובע, כי חל בעניינו חריג הגילוי המאוחר שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן- חוק ההתיישנות). התובע לא היה מודע למידע חמור ואף לא יכול היה להיות מודע בטרם פורסם פסק הדין בעניין ראובן, העובדות נשוא תובענה זו, נעלמו בפועל מידיעתו עד אשר פורסם עניין ראובן ברבים, ודבר התרשלותה של הנתבעת לא נודע לתובע, והתובע לא יכול היה לדעת מידע זה אף לא בזהירות סבירה. מדובר במעשה רשלנות אשר לתובע לא הייתה כל אפשרות לגלותו, שכן מדובר במידע רפואי אשר מצוי בשליטת הנתבעת, ואשר לנתבעת היה אינטרס משמעותי ויכולת רבה להסתירו. לתובע, כמוקרן גזזת, מותר להניח שהנתבעת, אשר גרמה לנזקיו הרפואיים, תקפיד ליידע אותו על הימצאותו בקבוצת סיכון ועל הצורך שלו במעקב.

דיון והכרעה