ת"א 49500-10-10 שורצזון ואח' נ' עמותת נוף שעלבים ואח'

לפניי בקשת התובעים לפסילת חוות דעתו של מומחה בית המשפט- המהנדס ד"ר דורון שלו.

מדובר בתביעה שהגישו התובעים נגד גורמים שונים, בטענה שבשל רשלנותם התערערו יסודות בית התובעים ונגרם לו נזק אשר מחייב את הריסת הבית ובנייתו מחדש. לנוכח חוות דעת שהגישו הצדדים מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט – מהנדס קונסטרוקציה בהכשרתו – ד"ר דורון שלו. בחוות דעתו קבע המומחה כי לדעתו התערערות חלק מיסודות הבית נובעת מרשלנות התובעים דווקא, שכן קיר תמך שנבנה על ידם בגבול המגרש שינה את משטר ניקוז המים במגרש וגרם לשקיעת חלק מהבית. ועוד קבע המומחה, כי אין צורך להרוס את הבית, אלא ניתן לתקנו בעלות של 230,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובעים הפנו למומחה שאלות הבהרה רבות ולאחר שהוא השיב עליהן הוא הוזמן לבקשתם לחקירה נגדית.

בחקירתו של המומחה התברר כי יש לו היכרות מוקדמת עם הנתבע 4 (מהנדס קיל), עם צד ג' 1 (מהנדס גלובינסקי), עם צד ג' 2 (מהנדס בורושנסקי), ועם המומחה מטעם הנתבעת 3 – מהנדס צבי המלי. על רקע זה עותרים התובעים לפסילת חוות הדעת, ואילו יתר בעלי הדין מתנגדים לכך.

דין הבקשה להידחות.

משמונה מומחה על ידי בית המשפט חזקה עליו שינהג באופן מקצועי ויעשה את מלאכתו נאמנה (רע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכר – פורסם בנבו (2006); רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופת חולים-פורסם בנבו (2007)). פסילתו של מומחה שמונה תיעשה בנסיבות חריגות, ובמיוחד אמורים הדברים במקרה בו בקשת הפסילה מוגשת לאחר שהוגשה חוות הדעת, כאשר יש בתוצאות חוות הדעת כדי להשפיע על שיקוליו של בעל הדין (ראו – רע"א 4144/06 אררט נ' גרינשטיין – פורסם בנבו (03/07/06); רע"א 5611/07 לינצקי הנ"ל; רע"א 7218/13 קידום פרויקטים נ' שלו ובניו – פורסם בנבו (16/01/14)). חוות הדעת תיפסל רק אם שוכנע בית המשפט כי נפל בה פגם היורד לשורשו של ענין, כגון פגם בשיקול הדעת המקצועי של המומחה, או פגם העשוי להעיד על חוסר תום לב, משוא פנים או דעה קדומה (בש"א (מחוזי י-ם) 4261/05 מדינת ישראל נ' אבו עודה פ"מ תשס"ד(2) 72 (2006)). כמו כן, בטרם יחליט בית המשפט אם לפסול חוות דעת עליו לשקול האם יש בפגם הנטען כדי לגרום עיוות דין לבעל הדין הנוגע בדבר (ע"א 7714/05 אלגרה כהן נ' רשות הנמלים – פורסם בנבו (2005); רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל – פורסם בנבו (2002); ע"א 3358/91 סהר נ' ציון – פורסם בנבו (2001); רע"א (מחוזי מרכז) 11060-05-15 עלימה נ' מנורה – פורסם בנבו (29/06/15)). הלכה למעשה בתי המשפט לא ממהרים לפסול מומחים אך בשל היכרות מוקדמת שלהם עם מי מבעלי הדין או המומחים מטעמם. כך, למשל, ברע"א 5611/06 לינצקי הנ"ל נדחתה בקשה לפסילת מומחה בית המשפט למרות שכבר עם מינויו, ועוד לפני שנתן את חוות דעתו, טענו המבקשים כי הוא שימש מומחה מטעם המשיבים במספר הזדמנויות קודמות, למרות שלאחר מתן חוות הדעת טענו המבקשים לקיומם של קשרי עבודה בין המומחה לבין המשיבים ולקיומם של "קשרי הגנה" בינו לבין מומחה המשיבים. ולבסוף, על המבקש לפסילת מומחה להניח תשתית עובדתית ראויה לבקשתו. עמד על כך כב' השופט הנדל בעניין קידום פרויקטים נ' שלו הנ"ל:

"אין להפריז בדרישת הנחת התשתית העובדתית, אולם, כשם שיש לתור אחר ניהול הליך הוגן – שאיפה שעשויה להביא לפסילת המומחה – כך יש לנהוג בהגינות כלפי המומחה טרם ייפסל. לעיתים אף ללא "אשמה" ניתן יהיה לבסס פסילת המומחה או חוות דעתו אך יש לעמוד במבחן הנחת תשתית עובדתית ראויה. אף במקרים שבעל דין מעורר חשש למשוא פנים, הדבר בעצמו טעון הוכחה ואין משמעותו קבלה אוטומטית של בקשה לפסילת מומחה. אם לא כן, יידבק רבב במומחים שמינה בית המשפט בקלות ללא שהיו ראיות ממשיות כי פעלו שלא כשורה. כך גם ייפגעו זכויות הצד שאמור היה "ליהנות" מתוכן חוות הדעת"

יישומם של הכללים האמורים לעיל על ענייננו מלמד כי אין לפסול את חוות הדעת של המומחה.