ת"א 49500-10-10 שורצזון ואח' נ' עמותת נוף שעלבים ואח'

לפניי בקשת הנתבעים לפסילת חוות דעת שהגישו התובעים, ולמחיקת סעיפים מתצהיר התובע אשר מפנים לאותה חוות דעת. כמו כן, לפני בקשת התובעים למתן פסק דין נגד נתבע 4 שלא הגיש תצהירים, וכן בקשת התובעים לאפשר להם להמציא את חוות הדעת האמורה למומחה בית המשפט בטרם הוא ייחקר על חוות דעתו.

להלן תקציר ההליכים עד כה.

התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה על סך של 1,837,000 ₪ בגין ליקויי בניה. לפי הטענה מדובר בליקויים חמורים אשר גרמו לסדקים חמורים בבית התובעים. בהסכמת הצדדים מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הקונסטרוקציה מהנדס ד"ר דורון שלו. המומחה הגיש חוות דעת בגדרה הוא קבע כי הנזקים בבית התובעים נובעים מפעולות שביצעו התובעים עצמם. בתגובה ביקשו התובעים להגיש חוות דעת נוספות מטעמם – חוות דעת של שמאי וחוות דעת של מהנדס ביסוס קרקע. בהחלטתי מיום 13/11/14 דנתי בבקשה וקבעתי כי התובעים יוכלו להגיש חוות של שמאי וכי הם מנועים מלהגיש חוות דעת של מומחה לביסוס קרקע. כמו כן, הוריתי לבעלי הדין להגיש את כל ראיותיהם בתצהירים. בהמשך לכך הגישו התובעים תצהיר של התובע וכן חוות דעת של שמאי ושל מומחה לביסוס קרקע – ד"ר אביגור. בתגובה הגישו הנתבעות 2-1, הנתבעת 3, וצד ג' 1 בקשה לסילוק חוות דעתו של ד"ר אביגור, ובקשה למחוק סעיפים בתצהירי התובע המתייחסים לחוות הדעת. בישיבת קדם המשפט האחרונה הסכימו הצדדים כי המומחה מטעם בית המשפט ייחקר לפני כל העדים וזאת לאחר שבית המשפט יכריע בבקשה להוצאת חוות הדעת של ד"ר אביגור מהתיק. בהקשר זה גם התעוררה השאלה האם בהנחה שחוות הדעת לא תתקבל כראיה ניתן להמציא אותה למומחה מטעם בית המשפט לפני חקירתו הנגדית.

דין הבקשה להוצאת חוות הדעת של ד"ר אביגור מן התיק להתקבל. בהחלטתי מיום 13/11/14 קבעתי במפורש כי לא ניתן להגיש חוות דעת זו לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט נתן את חוות דעתו. הגשת חוות דעתו של דר' אביגור מנוגדת להחלטתי. טענת התובעים לפיה מדובר ב"נספח" לחוות דעת השמאי, שאותה התרתי להגיש, חסרת כל יסוד וכל תכליתה לנסות ולעקוף את החלטתי הנ"ל. טענת התובעים לפיה לא מדובר בחוות דעת אלא ב-"תיזה" אשר תוצג למומחה מטעם בית המשפט אף היא לא יכולה להועיל להם. אכן, בהחלטה הנ"ל קבעתי כי על אף שלא ניתן להגיש את חוות הדעת של המומחה לביסוס הקרקע הרי שניתן להצטייד בחוות דעת כזו על מנת להציג למומחה שאלות בחקירתו הנגדית, ברם יש להבחין בין חוות דעת שמחזיק בידיו בעל דין לצורך ניהולה של חקירה נגדית יעילה לבין הגשת חוות הדעת כראיה בתיק. כאמור, במקרה שלפניי קבעתי כי לא ניתן להגיש את חוות הדעת הנוספת כראיה והחלטתי בעינה עומדת. על כן אני קובע כי חוות הדעת של ד"ר אביגור לא תהווה ראיה בתיק וכתוצאה מכך אני גם מקבל את טענת הנתבעים לפיה יש למחוק מתצהיר התובע את כל ההתייחסויות לחוות הדעת ואת כל עדויות הסברה או השמיעה המבוססות על חוות הדעת (סעיפים 31 סייפא ו-32 לתצהיר התובעים).

גם בהנחה שחוות הדעת של ד"ר אביגור איננה יכולה לשמש כראיה לתוכנה אין מניעה שהיא תוצג למומחה מטעם בית המשפט בזמן חקירתו הנגדית. כיוון שכך, אינני רואה כל סיבה לאסור על המצאת חוות הדעת למומחה לפני החקירה הנגדית. מהלך כזה לא רק שאיננו פסול אלא הוא ראוי, כיוון שהוא יאפשר למומחה ללמוד את חוות הדעת מראש ולהתייחס אליה באופן ענייני וממצה בחקירתו. עם זאת, על התובעים להבהיר למומחה כי לא מדובר בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, ואף לא בחוות דעת שהוגשה כראיה בתיק, אלא בחוות דעת שנערכה לבקשתם לצורך חקירתו הנגדית של המומחה. אני מורה, אם כן, לתובעים להמציא את חוות הדעת למומחה.

אשר לבקשה למתן פסק דין נגד הנתבע 4 בשל אי הגשת תצהירים – הבקשה נדחית. נתבע איננו חייב להגיש תצהירים מטעמו, והוא רשאי להסתמך על התצהירים והראיות שהגישו יתר בעלי הדין בתיק. עם זאת, משעה שהנתבע 4 לא הגיש תצהירים אזי ההנחה היא שאין בכוונתו להעיד וכי אין בכוונתו להזמין עדים מטעמו. לפיכך אני קובע כי הנתבע 4 לא יוכל להעיד ולא יוכל להביא ראיות מטעמו.