ת"א 49484-02-12 לינצר(אשל) נ' מלוא ואח'

לפני תביעה בעילה של לשון הרע בגין פרסומים במקומון בפתח תקווה בקשר עם התובע, עורך דין במקצועו.

רקע עובדתי

1. התביעה הוגשה במקורה ע"י התובע נגד הנתבע 1, מר חנוך מילוא (להלן: "מילוא"), שהיה בעת הרלוונטית לתביעה מנכ"ל חב' מיתב – מים תיעול וביוב בע"מ (להלן: "מיתב"), הנתבע 2, מר אלון חכמון (להלן: "חכמון" או "הכתב"), שהיה כתב במקומון פתח תקווה (להלן: "המקומון"), והנתבע 3, מר גולן בר יוסף, שהיה העורך הראשי של מספר מקומונים ובהם המקומון (להלן: "בר יוסף" או "העורך").

    

2. עניינה של התביעה הוא שני פרסומים שפרסמו הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעים"), האחד פרסום מיום 27.7.11 (להלן: "הפרסום הראשון"), והאחר מיום 16.11.11 (להלן: "הפרסום השני"). לטענת התובע, הפרסומים מהווים הוצאת לשון הרע כלפיו על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), ואינם חוסים תחת איזו מהגנות החוק.

    

3. התובע, עו"ד לינצר, הוא עורך דין במקצועו מזה כ- 30 שנה, ובעל משרד עורכי דין כ- 25 שנה. התובע טיפל בעניינים שונים עבור עיריית פתח תקווה (להלן: "העירייה"), ויעץ לה כאשר החלה להתארגן להקמת תאגיד מים וביוב, שהיה מהתאגידים הראשונים שהוקמו.

    

4. מיום שהוקם התאגיד, מיתב, ביום 1.4.04, היה התובע יועצו המשפטי ועורך דינו של התאגיד, כקבלן עצמאי. למיתב לא הייתה מחלקה משפטית פנימית. התובע נתן לתאגיד שירותי ריטיינר ובנוסף שירותי ליטיגציה, כאשר בפועל, משרדו של התובע היה המשרד היחידי שנתן למיתב שירותים בתקופה הרלוונטית, ומיתב הייתה הלקוח העיקרי, כמעט יחידי, של משרדו של התובע.

    

5. במקביל, מיום הקמתה של מיתב, היה מילוא, תא"ל בדימוס ולשעבר סגן ראש עיריית פתח תקווה, מנהלה הכללי של מיתב, ועד לאחר שהסכסוך בין הצדדים היה במלוא עוזו, ולאחר שהתובע קיבל ממילוא הודעה על סיום ההסכם למתן שירותים של התובע עם מיתב.