ת"א 49470-06-14 גרשי נ' דנן ואח'

בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 24.1.17 בשל "טעויות" שנפלו בה לדעת התובע-המבקש.

1.נזכיר: ההליך נקבע בחודש אוגוסט 2016 להוכחות בחודש דצמבר 2016. סמוך לפני מועד הגשת ההוכחות עתר המבקש, באמצעות בא כוחו החדש, למגוון סעדים, ביניהם לצו גילוי מסמכים. בקשתו נדחתה, הוא ביקש להשיג על החלטתי ולדחות אגב כך את מועד ההוכחות, אפשרתי לו לעשות כן, והבר"ע נדחתה. כתוצאה ממהלכי המבקש נדחה מועד ההוכחות, ליום 22.3.17.

2.ביום 24.1.17 הגיש המבקש "בקשה דחופה", תוך התנצלות על עיתויה אך הבהרה שהדברים נודעו לו "רק עכשיו". בגדרה: בקשה לקבל לידיו את כל המסמכים המצויים בה"ט 30970-09-14, שהמשיבים (אך לא המבקש) הם צד לו ולדעת המבקש יש לו נגיעה לעניין כאן; בקשה לגילוי מסמכי חשבון בנק שהמשיבים רואים בו "חשבון ייעודי של המבקש"; ובקשה להוספת תצהיר. לגבי הבקשה הראשונה, שנחזתה ונומקה כבקשת עיון בתיק, ציינתי בהחלטתי מיום הגשת הבקשה כי יש להגישה בתיק הרלבנטי, לא כאן. לגבי הבקשה השניה, ציינתי כי לא ברורה פשרה ככל שהמדובר בחשבון המבקש. לגבי השלישית ציינתי שהמדובר בבקשה מאוחרת שלא באה בגדרה הנמקה באשר לעיתוי הגשתה, זולת חילופי הייצוג, ועל כן במתכונתה זו אין בידי להדרש לבקשה.

3.למחרת היום הגיש המבקש בקשתו הדחופה לעיון מחדש, היא זו הנתונה להחלטתי עתה. בהחלטתי הקודמת, קבע המבקש, נפלו "טעויות" שיש לתקנן. בעניין הראשון ביאר כי בקשתו אינה לעיון בתיק כי אם לגילוי מסמכים; בעניין השני ביאר כי החשבון אינו שלו; ובעניין השלישי גרס כי "בתי המשפט נוהגים לאפשר ולהתיר ראיות אף בשלב של ערעור", במיוחד כאשר יש עוד סיפק לצד שכנגד להיערך לקראת ההוכחות.

4.דין הבקשה להידחות, אך בנתון להבהרותיי שלהלן.

5.ככל שבעל דין סבור שהחלטת ביניים של הערכאה הדיונית שגויה, אין מקום להתעמתות עם אותה החלטה. אין ככלל מקום להכריז עליה כשגויה ולציין טעויות שנפלו בה לדעת בעל הדין. אכן, כאשר יש טעות מובהקת ולא עניין של הבדלי השקפה או של בקשה שלא נוסחה כדבעי מלכתחילה, ניתן לעתור – בדרך מכבדת – לתיקון אותה טעות מובהקת, ולחסוך את הצורך בהעסקת ערכאת הערעור. אולם תיקון החלטת ביניים ייעשה "במקרים נדירים" (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)), שאם לא כן נמצאנו חוזים בהתנצחויות חוזרות ובלתי ראויות של בעל דין עם בית המשפט. דרך המלך, כמובן, היא של הבאת ההחלטה לפני ערכאת הערעור; ובל יראה בכך המבקש משום קריאה למהר ולהשיג על כל החלטה ביניים אלא אם יגיע לכלל מסקנה כי קיימת הצדקה של ממש לדבר, שאם לא כן יביא הדבר גם להשחתת זמנה של ערכאת הערעור.

6.וכאן: הבקשה המקורית שהוגשה שני חלקיה הראשונים היו בלתי נהירים, השלישי בלתי מספק. המנעותי מלהעתר לבקשה לא כלל דחייה לגופה, אלא מחמת קושי זה, אם נתמצת. חלף הכרזה בלתי ראויה על "טעויות" שנפלו לדעת המבקש בהחלטה, יגיש בקשותיו כדבעי.

(א)הבקשה הראשונה, בעניין העיון במסמכים שבתיק המקביל, נחזתה כל כולה כבקשת צד חיצוני לתיק לעיין בתיק בית משפט (וראו אמות המידה שברע"א 7306/16 פלונית נ' פלונית, שניתן ביום הגשת הבקשה כאן); לא כבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. חפץ המבקש בגילוי מסמך ספציפי, יגיש בקשתו ככזו וכיאות. אגב כך (מבלי למצות) יבאר מתי נודע לו על דבר ניהול ההליכים, כיצד בדיוק הוא יודע עתה על תוכנו של הליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, כיצד הגיע הדבר לידיעתו "רק עכשיו", אילו פניות עשה לצד שכנגד לגילוי המסמכים ומה הייתה התשובה שקיבל, וככלל כיצד הגענו לכך שלאחר שהושלמו זה מכבר ההליכים המקדמיים והתיק היה קבוע להוכחות כבר לחודש דצמבר הקודם (ונדחה רק עקב מהלכי המבקש), באה הבקשה בעיתוי הנוכחי. יודגש: סמכות עיונית לחוד, לאפשר המשך עיסוק בהליכים מקדמיים גם בעיתוי מאוחר, ושיקול דעת לחוד. תבוא בקשה סדורה וכזו המנוסחת כבקשה לגילוי מסמכים, הנתמכת בתצהיר מפורט מתאים, אדרש. למותר לציין שאין בכך קביעה מראש שאיעתר לה: בנוסף לבעייתיות המובנית בעיתוי הבקשה, הרי שעצם הגשת ריבוי בקשות ביניים ובקשות לשינוי החלטות ביניים כבר היא יכולה להצדיק דחיית בקשה נוספת (עניין אוקו הנ"ל). ברם הכרעה תבוא אם וכאשר תוגש בקשה שכזו.

(ב)הבקשה השניה נסבה על מה שנחזה כחשבון המבקש, ואף לא ניכר בה שהיא מכוונת לצד שכנגד, להבדיל מן הבנק. שוב, חפץ המבקש בהגשת בקשה סדורה לגילוי מסמך ספציפי, יגישה כדבעי, עם כל ההבהרות האמורות לעיל, ואדרש.