1.לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. אין חולק כי הנתבעות חבות בנזקיו של התובע והמחלוקת מתייחסת לשיעור הנזק בלבד.
2.התביעה נפתחה בבית משפט השלום בירושלים והועברה לבית משפט זה ביום 26.2.13, בעקבות בקשת התובע להעברת הדיון.
הנכות הרפואית
3.התובע, יליד שנת 1987, נפגע ביום 13.3.10 בתאונת דרכים. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים הדסה עין כרם שם אושפז במשך עשרה ימים, עד ליום 22.3.10.
4.לבחינת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה מונו חמישה מומחים רפואיים – מומחים בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה, אא"ג ורפואת השיניים:
5.ד"ר יואב מתן, מומחה לאורתופדיה, קבע בחוות דעתו כי לא נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה. כן קבע כי נכותו של התובע בשל צלקות מכוערות בפנים ובצוואר היא בשיעור 15%. המומחה הוסיף וקבע לתובע נכות זמנית של 100% לשלושה חודשים, ועוד 20% עד להשלמת חצי שנה.
6.ד"ר א' קורן לובצקי, מומחית לנוירולוגיה, קבעה בחוות דעתה כי בגין פגיעה בעצב ה-Axillary נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 7% לפי ס' 29(6)(1)-(2) מותאם. בתשובה לשאלות הבהרה שהופנו אליה ע"י ב"כ התובע ציינה ד"ר קורן לובצקי, כי לא מצאה שהתובע סובל מדלדול בשרירי הכתף וכי "כל השרירים נמצאו בעלי כוח גס תקין". עוד ציינה כי ניתן היה לתת נכות גם לפי ס' 31(6)א(2)-(3) המקנה 15% נכות (תשובות מיום 21.8.12). בתשובות נוספות מיולי 2013 הבהירה, כי בהתייחסה לס' 31(6) הנזכר לעיל, כוונתה היתה לנכות זמנית ולא לנכות צמיתה. עוד ציינה שהפגיעה בעצב מתבטאת כיום רק בהפרעה בתחושה ללא חסר בכוח גס.
7.ד"ר רמונה דורסט, מומחית לפסיכיאטריה, סקרה בחוות דעתה את עברו של התובע וציינה כי התובע אובחן בילדותו כסובל מהפרעת קשב וריכוז, היה במעקב של נוירולוג ילדים וטופל בריטלין. התובע למד 10 שנות לימוד, חלקן בכיתות טיפוליות. המומחית הוסיפה וציינה שבבחינת עברו עולה תמונה של מעורבות בתגרות ובקטטות אלימות גם בתיכון וגם בצבא, וכי התובע שוחרר מצה"ל בטרם עת על רקע אי התאמה, לאחר שריצה עונש מאסר בכלא צבאי על רקע של אלימות. צוין גם, שהתובע נעצר מספר פעמים ע"י המשטרה בשל חשדות לגניבות. כל אלה מעידים, כך צוין, על קווים של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית שקדמה לתאונה בזמן ואינה קשורה בה. המומחית קבעה שההסתמנות הקלינית המתקבלת מבדיקתה ומן התיעוד שהועמד לרשותה היא, שהתובע סובל מאלמנטים פוסט טראומטיים ומקווים כפייתיים שיש עמם מוזרות אשר טרם הגיעו לכדי גיבוש מלא שניתן להגדירו כהפרעה כפייתית. קווי האישיות הבעייתיים, הפרעת הקשב והאימפולסיביות שבהתנהגותו, כמו גם מעורבותו בתגרות ובקטטות אלימות בתיכון ובצבא, שהביאו לפליטתו מן השירות בצה"ל בטרם עת, כולם קדמו לתאונה ולא ניתן לקשור אותם לתאונה. בהתייחס לתאונה הוסיפה המומחית וקבעה שהתאונה הוסיפה נדבך נוסף על ההפרעות הנפשיות שצוינו - של הפרעה נפשית פוסט טראומטית עם קווים כפייתיים - בשיעור של 15% נכות לצמיתות. בתשובה לשאלות הבהרה הסכימה המומחית שהתובע זקוק לטיפול נפשי או פסיכולוגי, והוסיפה וציינה כי מקום הטיפול הטוב ביותר עבורו הוא מרפאה ציבורית לבריאות הנפש, כמו מב"ן בית שמש, בה היה בטיפול, שם יוכל לקבל טיפולים ע"י צוות רב מקצועי.
8.פרופ' יוסף אלידן, מומחה לאא"ג, ציין בחוות דעתו כי בעקבות התאונה סבל התובע מחתכים בפנים ומשברים של הלסת התחתונה ושל האף. המומחה ציין שהתובע נחבל בפניו גם בשנת 2008 בנפילה בעת שהיה שתוי, אז אובחן שבר של האף. בבדיקת התובע נמצאה דפורמציה קלה של האף וסטיה של מחיצת האף שמאלה, המקנים 10% נכות. מאחר שהתובע נחבל באפו גם ב-2008 וגם בתאונה, המליץ המומחה, "מחמת הספק", ליחס 5% נכות לחובת התאונה. המומחה ציין כי נכות זו ניתנת לתיקון ע"י ניתוח אף שעלותו 20,000 ₪ וסיכויי הצלחתו טובים. לגבי צלקות מכערות בפנים ובצוואר, המליץ על 10% נכות לצמיתות. יוסף, כי התובע טען בסיכומיו שלא היה מקום להפחית את נכותו על חשבון מצב קודם, מאחר שלפני התאונה לא סבל מהפרעות נשימה, אלא רק לאחריה. ואולם התובע לא הזמין את המומחה לחקירה על מנת לעמתו עם טענותיו, ואף לא הפנה אליו שאלות הבהרה, ולפיכך יש להותיר את קביעת המומחה, שאף היא נקבעה "מחמת הספק", על כנה.
9.ד"ר אורית הרמתי, מומחית לרפואת שיניים, קבעה כי לתובע נותרו 10% נכות לצמיתות בשל שינויים בסגר, כולל מנשך קדמי פתוח, הגורמים להפרעות קלות בלעיסה, ועוד 1% נכות בגין אובדן 4 שיניים אחוריות. עוד קבעה את עלויות טיפולי השיניים שבוצעו בעקבות התאונה ואת אלה שיהיה על התובע לבצע בעתיד.
10.כפי שעולה מסקירת חוות הדעת הרפואיות, גם ד"ר מתן וגם פרופ' אלידן קבעו לתובע נכות בגין צלקות הפנים והצוואר. ד"ר מתן קבע לתובע נכות בשיעור 15% ואילו פרופ' אלידן קבע לתובע נכות בשיעור 10%. אין חולק שמדובר בנכויות חופפות. בנסיבות אלה, תיקבע נכותו של התובע בגין צלקות הפנים והצוואר, על יסוד ממוצע הנכויות בשיעור 12.5% נכות לצמיתות. באשר לנכות הנוירולוגית, עיון בכל תשובותיה של המומחית לשאלות ההבהרה מעלה שקביעתה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 7%, נותרה על כנה.
11.נכותו הרפואית המשוקללת של התובע מגיעה, אפוא, במעוגל, ל- 42% נכות לצמיתות.
הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות
12.נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הועמדה, כאמור, על 42%. לנכות הפסיכיאטרית והנוירולוגית משמעות תפקודית ועשויה להיות להן השפעה ממשית על כושרו של התובע להשתכר. ליתר הנכויות עשויה להיות משמעות תפקודית חלקית. לפיכך, לנוכח מכלול פגימותיו של התובע והערכת השפעתן על כושר השתכרותו, אעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 30%. לענין זה לקחתי בחשבון גם את השיקול, שתאונה כזו עשויה להשפיע על צעיר מסוגו של התובע, על קשייו כפי שפורטו לעיל וכפי שעוד יפורטו להלן, ביתר שאת, מאשר על צעיר אחר בגילו. נכות זאת תהווה בסיס לחישוב הגריעה מכושר השתכרותו של התובע.
בסיס השכר