ת"א 49443-02-12 כהן נ' בסה - דניאל ואח'

הנתבע 1 טוען כי נדרש לחתום על ההסכם כערב בלבד ואילו הוריו טוענים שיש לקזז כנגד סכום ההלוואה סכומים ששולמו על ידם ביתר בגין ריביות והלוואות קודמות.1.בפני תביעה לתשלום סך של 450,000 ש"ח שהתובע טוען כי הלווה לנתבע 1 ושהנתבעים 2 ו-3 הוריו של הנתבע 1, ערבים להלוואה זו.

זהו לוז המחלוקת בין הצדדים.

2.נוסף לטענות אלו העלו הנתבעים בשלבים שונים של ההליך טענות עובדתיות שונות וסותרות ובהן הטענות כי איש מהם לא קיבל את ההלוואה מעולם, כי הם קיבלו רק חלק מההלוואה, כי הסכם ההלוואה נועד להונות את מס ההכנסה בכך שהתובע לא חתם עליו, אך כך או כך התובע לא הלווה את הכסף ועוד ועוד טענות שאינן יכולות לחיות זו במחיצת זו. במסגרת פסק הדין אעמוד בתמצית על הטענות שהינן בגדר הרחבת חזית אסורה, ואף על הטענות שסותרות את העובדות שהציגו הנתבעים, ואמקד את הדיון בטענותיהם המרכזיות של הנתבעים.

הרקע העובדתי כפי שהתברר במהלך ההליכים :

3.התובע מר אברהם כהן הוא מורה במקצועו ובמקביל לעיסוק זה מלווה כספים בהלוואות חוץ בנקאיות. בשנת 2006 או בסמוך לכך הלווה התובע לראשונה למר דניאל בסה, הנתבע 2, כספים. בסך הכול במהלך השנים ועד להלוואה נשוא תיק זה, הלווה התובע לנתבע 2 ולעיתים לנתבע 2 ולאשתו גב' דליה בסה הנתבעת 3, הלוואות בסכום של כ 2.5 מיליון ש"ח. יש לציין כי בהסכמים הקודמים שהוצגו בפני, היו גם הסכמות על גובה הריבית שתשולם לתובע וביום 13.4.09 חתם התובע על מסמך שכותרתו "אישור בדבר פירעון הלוואות" ובו אישר שקיבל מהנתבעים 2 ו-3 סך של 1,100,000 ש"ח כהחזר להלוואות שהלווה להם וכי אין לו כל טענה כלפיהם.

4.ביום 21.5.09 נכרת הסכם הלוואה חדש במסגרתו הלווה התובע לנתבע 1 סך של 250,000 ש"ח. בהסכם זה נקבע כי ההלוואה תישא הפרשי הצמדה בלבד. לטענת התובע הלוואה זו היתה מורכבת מחוב שנותר מהלוואות קודמות שלקחו הנתבעים 2 ו-3 בסך 150,000 ש"ח וכן מ 100,000 ש"ח נוספים שביקש הנתבע 1. הלוואה זו היתה אמורה להיפרע עד ליום 21.11.09.

5.כחודש לפני מועד פירעון ההלוואה ביום 21.10.09 נכרת הסכם הלוואה נוסף (שיכונה להלן: "ההלוואה האחרונה") והוא נשוא התובענה שבפני. במסגרת הסכם זה הלווה התובע סך של 450,000 ש"ח והנתבע 1 חתם כלווה והוריו כערבים.

6.יש לציין כי קיים פער בין הכתוב בהסכם לבין דרישות התובע וטענות הנתבע 1. כך למשל בהסכם נכתב שמר יוסף בצ'קי הוא המלווה והנתבע 1 הוא הלווה. הנתבע 1 טען עוד בבקשת הרשות להתגונן כי היה ערב בלבד להלוואה, אך הודה בכל שלב של ההליך, עד לסיכומים כי הכסף היה כספו של התובע ויש להחזיר את החוב לתובע. היות ומדובר בהרחבת חזית אסורה, הרי שאיני נדרשת אליה, ואני קובעת כי התובע הוא שהלווה את הכספים.

פער נוסף בין הכתוב נובע מכך שבכתב יד ההסכם תוקן ונרשם כי גובה ההלוואה הוא 500,000 ₪. על אף שזהו הסכום שלגביו חתמו הצדדים, הרי שהתובע עצמו טוען כי הלווה בפועל רק 450,000 ₪ וזהו הסכום שהוא דורש כי יושב לידו. על כן, גובה התביעה הוא בגין 450,000 ₪ ולא כפי שנכתב בהלוואה.

7.אוסיף ואציין כי ההסכם נחתם בפועל ביום 21.10.09 אך עו"ד בסה (קרוב משפחתם של הנתבעים) אישר את חתימתו של הנתבע 1 על האישור לרשום הערת אזהרה על דירתו כבר ביום 25.9.09. כפי שיפורט להלן, הנתבע 1 טוען כי פערים אלו בתאריכים מעידים על זיוף חתימתו והטעייתו, תוך ניסיון להפוך אותו מלווה לערב. התובע לעומת זאת טוען כי המדובר בטעות בתום לב.