ת"א 49333-07-16

הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה לפי סעיף (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, זאת לאחר שהעידו התובעת ובנה ולאחר שסיכמו את טיעוניהם בע"פ והגישו מסמכים. בית המשפט הוסמך גם לדחות את התביעה.

1. התובעת ילידת 1938, טוענת כי ביום 11.2.14 או בסמוך לכך חצתה את כביש במעבר החציה ברחוב זבולון 36 אשר נמצא בתחום אחריותה של הנתבעת. או אז, באי שמחבר בין שני מעברי חציה, דרכה התובעת על מכסה ביוב, שככל הנראה לא הודק היטב, וכאשר עלתה עם רגלה על המכסה לפתע המכסה קרס פנימה לתוך הבור וכתוצאה מכך מעדה התובעת ונפלה לתוך הבור.

2. התובעת טענה כי יש להטיל את החבות על הנתבעת בהיותה מחזיקה בשטח.

3. כתוצאה מהנפילה פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי במרכז רפואי זבולון ביום התאונה ובתום בדיקתה אובחנה כי סובלת משבר בראש הרדיוס, ואובחנה כסובלת מרגישות והגבלה בתנועות מרפק ימין. בתום הטיפול נשלחה לביתה עם המלצות של יד מורמת ונטילת משככי כאבים וכן להמשך מעקב וביקורת.

4. ביום 25.2.14 נבדקה ונמצאה סובלת מרגישות והגבלה בתנועות מרפק ימין והומלץ לה על סדרת טיפולי פיזיותרפיה.

5.התובעת עברה סדרה של 20 טיפולי פיזיותרפיה שכוללת מגוון רחב של טיפולים כמפורט במסמך מיום 14.5.14. התובעת שהתה בתקופת מחלה של 46 ימים.

6. התובעת, עותרת לפצות אותה בנזקים שנגרמו לה בגין ראשי נזק של כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות שנגרמו לה בעטיה של התאונה.

7. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה וכי אין להטיל עליה אחריות בגין האירוע, עקב העובדה כי התובעת לא הוכיחה את גרסתה, ובנוסף בשל העובדה כי הנתבעת לא ידעה על המפגע והתובעת ו/או אזרחים אחרים לא הודיעו על קיומו של מפגע ברחוב זבולון בסמוך

לתאונה כעולה ממוצג נ/3. בהמשך הוסיפה וטענה הנתבעת כי לחלופין ובמידה ותוטל אחריות יש להטיל על התובעת אשם תורם מכריע בגין קרות האירוע וכן לפצות אותה, לכל היותר בסכום של 5,000 ₪.