ת"א 4929-01-14 מצורי ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

אני מתבקש על ידי התובעים לתקן טעות סופר נטענת בפסק הדין שניתן ביום 30.11.15.

במסגרת פסק הדין, קיבלתי את עיקר טענות התובעים ובהקשר לסוגית ההוצאות קבעתי, כך: "לאור הסכם שכה"ט שבין התובעים לבין בא כוחם, התוצאה אליה הגעתי ומכלול נסיבות העניין - אני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובעים בסכום כולל של 15,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ורק ככל שלא ישולם במועד – יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל" (ר' סעיף 33 לפסק הדין).

התובעים טוענים כי עקב טעות, לא נפסק לזכותם סכום של 5,849 ₪ בגין הוצאות משפט ובכלל זה, שכ"ט שמאי בסכום של 500 ₪, אגרת בית משפט בסכום של 3,919 ₪, שכר עד בסכום של 250 ₪ וחלקם של התובעים בשכרו של מומחה בית המשפט בסכום של 1,180 ₪.

לחילופין, התבקשתי לפסוק לזכות התובעים סכום של 4,372 ₪ בהתאם לתעריף המינימלי שבכללי לשכת עו"ד (התעריף המינימלי המומלץ) תש"ס- 2000 (להלן: "הכללים"), כשלאחר הפחתת הוצאות המשפט, נותר סכום נטען של 10,831 ₪ לזכות שכ"ט עו"ד. התובעים מפנים כי בהתאם לסעיף 2 לכללים, זכאי בא כוחם לשכ"ט מינימלי בשיעור 10% בתוספת מע"מ, אשר מהווים סכום של 12,209 ₪ כולל מע"מ. עוד מפנים לסעיף 1 לכללים, שם נקבע כי בגין כל ישיבה נוספת שלאחר שתי הישיבות הראשונות, ישולם סכום נוסף של 640 ₪ בתוספת מע"מ.

נוכח שהתקיימו שש ישיבות, סוברים התובעים כי לשכר הטרחה המינימלי יש להוסיף סכום של 2,995 ₪ כולל מע"מ, בגין ארבעת הישיבות הנוספות וסה"כ, כגישתם, זכאי בא כוחם לתשלום סכום של 15,204 ₪ כולל מע"מ, לעומת שכ"ט בסכום של 10,831 ₪ כפי שנפסק למעשה לאחר הפחתת הוצאות.

הנתבעת מתנגדת לבקשה, טוענת כי יש בה משום ערעור על פסק הדין ומדגישה כי אין לבית משפט זה להידרש אליה, היות שאינה נכנסת לגדר סעיף 81 חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"). עוד מפנה הנתבעת להוראות תקנות 512 ו- 513 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), לפיהן רשאי בית המשפט לפסוק סכום הוצאות הן לעניין שכ"ט עו"ד והן לעניין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל.

לשם הזהירות בלבד, הוסיפה הנתבעת כי הבקשה הוגשה בחלוף 21 ימים ממועד מתן פסק הדין, בניגוד לקבוע בהוראת סעיף 81 לחוק וללא שניתנה הסכמת בית המשפט להגשת הבקשה באיחור.

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים והתחשבתי במכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי לא נפלה טעות סופר בפסק הדין. ככל שסוברים התובעים כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין, שמורות זכויותיהם על פי הדין.