ת"א 49263-12-12 סטיוארט ואח' נ' מרכז רפואי תל אביב ע"ש סוראסקי

בפניי בקשה להתיר גביית עדותם של שני התובע 1 ושל עד מטעמו באמצעות היוועדות חזותית (וידאו קונפרנס). הבקשה הוגשה על ידי מארק סטיוארט, ברברה קרוגר ועיזבון המנוח רוברט קרוגר ז"ל (להלן" "המבקשים" או "התובעים") כנגד המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי וכנגד משרד הבריאות (להלן: "המשיבים" או "הנתבעים").

העובדות הצריכות לעניין

עניינה של תובענה זו הינה רשלנות רפואית נטענת, אשר גרמה למותו, בטרם עת, של רוברט קרוגר ז"ל (להלן: "המנוח").

המנוח, יליד 19.10.1967, שהיה נשוי למארק סטיוארט (להלן: "התובע 1"), הגיע בתאריך 26.01.2009 לטיול מאורגן בישראל (ארץ הקודש) ביחד עם התובע 1. במהלך הטיול נפל המנוח ונחבל בראשו. הוא הובהל לבית החולים סוראסקי, שם אובחן דמם סובדוראלי.

המנוח אושפז למשך 24 שעות, במהלכן עבר ארבע בדיקות CT, ומשנוכחו רופאי הנתבעים, כי הדמם אינו מתפשט ואינו גדל, שוחרר התובע מאשפוז, תוך זימונו לביקורת.

בתאריך 28.01.2009 הגיע המנוח לבדיקה בבית החולים, ולאחר שנאמר לו שהוא רשאי להמשיך בטיול, הוא נסע עם התובע 1 לטיול בצפון הארץ, אולם בהגיעם לבית שערים התמוטט המנוח ואיבד את הכרתו. הוא הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם אובחן דימום תת דוראלי נרחב, אשר נוקז בחדר ניתוח, אלא שלמרבה הצער לא חזר המנוח להכרתו ולדאבון הלב, הוא נפטר בתאריך 31.01.2009.

בתאריך 10.10.2014, ולקראת שמיעת הראיות הקבועה לתאריך 10.12.2014, הגישו התובעים בקשה להעיד את התובע 1 ועד מטעמו, המתגוררים בארצות הברית, באמצעות וידאו קונפרנס, בהסבירם, כי העד האחד הינו התובע 1, שהינו בן זוגו של המנוח, והעד השני הינו ד"ר קפלן מייקל סטיוארט, אחד ממשתתפי הטיול, שהינו רופא במקצועו, וככזה ליווה את המנוח במהלך אשפוזו.

בבקשתם, מציינים המבקשים, כי הקושי הכרוך בהבאת עדים אלו ארצה נובע מכך שהתובע 1 הינו כומר, אשר נסיעתו לישראל לצורך מתן עדות בתקופת ההכנות לטקסי חג המולד תקשה עליו ועל קהילתו עד מאוד. באשר לעדותו של ד"ר קפלן מייקל, נטען, כי המדובר באדם מבוגר, העובד באופן קבוע כרופא בבית חולים בארצות הברית וכמו כן, בבעלותו פרקטיקה רפואית פעילה ולפיכך הגעה לישראל לצורך מתן עדות תפגע בלקוחותיו הזקוקים לו.

עוד מציינים המבקשים, כי היענות לבקשה תביא לחסכון כספי ותייתר את ההוצאה הכספית הכבדה הכרוכה בהטסת העדים לישראל, ומימון עלות שהייתם במהלך המשפט. בנוסף, מציינים המבקשים, כי גביית העדות בקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס תבטיח מעבר לכל ספק, כי לא יהיו נוכחים במהלך העדות עדים ו/או אנשים אחרים, היכולים להשפיע על עדותם של העדים, או להנחותם בכל אופן שהוא.

המשיבים מתנגדים למבוקש מכל וכל. בראש ובראשונה טוענים המשיבים כי התובעים לא תמכו בקשתם בתצהיר לאימות הנימוקים שביסוד הבקשה, כמתחייב מהוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), וכבר בשל כך יש לדחות את בקשתם.

בנוסף, המשיבים מפנים להלכה על פיה על המבקש להעיד עדים באמצעות היוועדות חזותית לעמוד במספר תנאים, כדי שבית המשפט ייעתר לבקשתו. כך למשל על המבקש להוכיח, כי פנייתו נעשתה בתום לב, כי מדובר בעדות שהינה רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת, וכן, כי קיימת סיבה טובה המונעת את הגעתם של העדים מחו"ל לישראל לצורך מתן עדותם.

לדברי המשיבים, המבקשים לא עמדו בתנאים הנדרשים, שכן אין בפיהם כל נימוק ממשי המונע מן העדים להגיע לישראל, למעט טענה סתמית שעניינה קושי כלכלי לשאת בהטסתם של העדים לישראל; קושי אפשרי לאנשי קהילתו של התובע 1, בשל עיתוי הנסיעה, החופף למועד ההכנות לטקסי חג המולד; ופגיעה אפשרית בלקוחותיו הקבועים של דר' קפלן. לדבריהם, אין די בטעמים אלו על מנת להיעתר למבוקש, וזאת על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה.