ת"א 49200-07-15

לפני בקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר עילה או היעדר יריבות וכן בקשה לביטול עיקולים שנימוקיה היחידים הם אותם הנימוקים שבבקשה לסילוק על הסף.

ב"כ המשיב-התובע הגיש את טיעוניו.

נראה כי לפחות בשלב זה, החוב איננו מוכחש, המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו המבקש והחברה הנתבעת איננו מוכחש, מכירת עסק הנתבעת איננו מוכחש והטענה שבינתיים לא נתפש דבר מסתברת יותר מאשר הטענה הבלתי ברורה מצד המבקש שבסעיף יא לבקשתו לפיה כספי הנתבעת "מובטחים" ברם אין ולו בדל ראיה, גם לא הסבר כיצד מובטחים כספים אלו.

צודק ב"כ המשיב, דיני הערבות אינם מחייבים הסכם בכתב אם כי אין ספק בדבר ערכו הראייתי.

המשיב טען בתביעתו כי המבקש ערב לחובות הנתבעת שבשליטתו ולכן התביעה מגלה גם עילה וגם יריבות ובית המשפט איננו נכנס בשלב זה לדיון בשאלה כיצד תוכח הטענה, המבחן הוא מבחן הסעד כלומר האם ובמידה ותוכח הטענה, יהיה זכאי התובע לסעד והתשובה על כך ברורה, אם יוכיח את ערבות המבקש לחובות הנתבעת, יהיה זכאי לסעד ממנו .

אינני יכול להתעלם גם מהטענה הנכונה שבתגובת המשיב על פיה המבקש לא הכחיש את ערבותו אלא טען שאין ראיה בכתב היכולה להוכיח אותה.

המשיב חתם והגיש כתב התחייבות אישית לפיצוי המבקש, הפקיד 8000 ₪ אם תידחה התביעה כנגד המבקש ואם צו העיקול גרם לו לנזק כזה או אחר, יתבע ויזכה לפיצוי כפי שיוכח.

לאחר שהדברים נאמרו, ישקול ב"כ המשיב הן את סיכויי הוכחת התביעה כנגד המבקש והן את הסיכוי לתפוש משהו בעיקולים שהוטלו ובמיוחד כאשר הגורם היחידי שעוד היו יכולים להיות בידיו כספים-רהיטי זילבר הודיע שאין כאלו.

אין מקום לסילוק על הסף, לא במחיקה ולא בדחיה.