א.ס. נ' מאפיה מרחבית קרית שמונה (1986) בע"מ ואח'

1.בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע-קבלן עצמאי לעבודות צבע, לטענתו, בעת שביצע עבודות צבע במבנה השייך לנתבעת 1 (להלן גם: "המאפיה").

בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה ביום 5.3.12, עת במהלך עבודות צבע בשטח המאפיה, החליק הסולם עליו עבד התובע והפיל את התובע לרצפה. בכתב התביעה נטען כי הסולם החליק בשל התזת חומר מחליק על הרצפה ע"י מי מעובדי המאפיה. יצוין כבר עתה כי בתצהירו לא חזר התובע על טענה זו ורק טען כי הסולם החליק מסיבות שאינן ידועות לו וכי בנסיבות חל הכלל של הדבר מדבר בעדו.

2.בכתב הגנתן הכחישו הנתבעות את נסיבות התאונה הנטענות וטענו כי בכל מקרה המדובר בקבלן עצמאי בעל ניסיון וותק, אשר אם נפגע היה זה בשל רשלנותו שלו. בעניין זה הפנו הנתבעות לכך שהתובע הוא שהביא את הסולם.

3.כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בגב במרפק שמאל ובירך שמאל. מומחה רפואי שמונה בתחום האורתופדי מטעם ביה"מ קבע את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 14.5% נכות.

4.מטעם התובע העידו: התובע, אשת התובע וכן עובד שעבד עימו בביצוע עבודות הצבע (להלן: "ספדי").

מטעם הנתבעת העיד עובד בשם רפי תמסות (להלן:" רפי").

דיון

5.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות שכן התובע לא הוכיח כי רשלנות הנתבעת היא שגרמה לתאונה ובנסיבות, אף אין להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו".

על מנת שתתקבל תביעתו, היה על התובע להוכיח את קיומם של יסודות עוולת הרשלנות: חובת זהירות, הפרת חובת הזהירות וקשר סיבתי בין ההפרה לנזק שנגרם בגינה.

גם אם למאפיה, כתופסת וכמחזיקת המקרקעין בהם בוצעה העבודה, הייתה קיימת חובת זהירות כלפי התובע, לא הוכיח התובע הפרה של חובה זו ולא הצביע על כל רשלנות מצד הנתבעת בגינה החליק הסולם. כפי שצוין בתחילה, התובע זנח את הגרסה שהועלתה בכתב התביעה ובתצהירו טען בסעיף 8 רק:

"הסולם החליק על הרצפה מסיבות שאינן ידועות לי". גם ספדי מטעם התובע לא טען כי הסולם החליק מאחר שהותז חומר מחליק על הרצפה וגם הוא טען רק: "פתאום החליק הסולם והפיל אותו לרצפה"(סעיף 3 לתצהיר ספדי).

גם בחקירתו לא ידע התובע להעיד בוודאות שהיה חומר כלשהוא מחליק ברצפה וטען רק :"אולי הרצפה הייתה מחליקה"(עמ' 7 שורה 25). כלומר, התובע לא יכול להעיד על כך, אלא מדובר בהשערה בלבד. ובהמשך: "יש סיבה למה נפלתי, אבל אני לא יודע מה הסיבה"(עמ' 8 שורה 7).