ת"א 48957-04-13 שלאעטה ואח' נ' מדינת ישראל

1.התובעים, בני זוג תושבי סכנין, הגישו כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 71,800 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם בעת ביצוע חיפוש בדירת מגוריהם, ביום 5.5.2010, לפנות בוקר.

התובעים טענו כי צו החיפוש בוצע ברשלנות - השוטרים לא נקטו בכל האמצעים המתאימים על מנת למנוע נזק לדירה ושיטת ביצוע צו החיפוש היתה לקויה. לטענתם, תוך כדי ביצוע החיפוש בדירתם גרמו השוטרים לנזקים ונגרמה לתובעים עוגמת נפש. נטען, כי השוטרים גרמו לרכוש הדירה נזק אשר הוערך על ידי שמאי מטעם התובעים בסך של 9,850 ₪. בנוסף, טענו התובעים כי עקב האירוע פונתה התובעת, שהיתה באותה עת בהיריון, לבית החולים בנהריה, שם נמצא כי היא סובלת מלחץ דם גבוה וכאבי בטן, היא אושפזה עד ליום 7.3.2010 (צ"ל 7.5.2010) ושוחררה עם המלצה למנוחה בת 4 ימים. עוד נטען, כי השוטרים שביצעו את צו החיפוש החתימו את התובעת על דו"ח חיפוש לפיו לא נתפס דבר ולא נגרם נזק לרכוש. התובעים טענו, כי התובעת חתמה על דו"ח החיפוש מתוך לחץ ופחד.

התובעים עתרו לחייב את הנתבעת באחריות שלוחית בגין הנזקים שנגרמו להם - סך של 9,850 ₪ בגין נזק לרכוש, סך של 1,000 ₪ בגין שכ"ט השמאי, פיצוי בגין הוצאות רפואיות בסך של 5,000 ₪, הוצאות בגין עזרת צד ג' לתובעת בסך של 6,000 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמם הטוב ובכבודם של התובעים בסך של 50,000 ₪, ובסה"כ 71,800 ₪.

2.הנתבעת התגוננה מפני התביעה וטענה, כי אין להטיל עליה אחריות בנזיקין בנסיבות המקרה, בין אם על פי דין ובין אם משיקולים שבמדיניות משפטית.

הנתבעת טענה, כי ביום 3.3.2010 ניתנו צווי מעצר וצווי חיפוש נגד כמה מאחיו ומקורביו של התובע, אשר מתגוררים איתו באותו בניין. ביום 5.3.2010 בוצעו צווי החיפוש והמעצר כדין ונתפסו חפצים שונים אשר יש בהם כדי להפליל את המעורבים בפרשה. כנגד כמה מאחיו ומקורביו של התובע הוגש כתב אישום ביום 28.3.2010 בביהמ"ש המחוזי בחיפה. הם הואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון שוד, חבלה בכוונה מחמירה, שוד בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק ובסחר בנשק. ביום 21.3.2011 נגזר דינם של המעורבים בפרשה (העתק גזר הדין צורף כנספח לכתב ההגנה).

הנתבעת טענה, כי לא התרשלה וכי הנזק הנטען לא נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל שלה או של מי משלוחיה. נטען, כי הנתבעת פעלה כדין במסגרת סמכויותיה וחובותיה וכי חלה עליה ההגנה הקבועה בסעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952. נטען, כי שלוחיה פעלו במסגרת תפקידם ובתחום סמכותם ו/או סברו בתום לב שהם פועלים במסגרת תפקידם והם פעלו בצורה זהירה וסבירה. לחילופין, נטען כי הנזקים אירעו עקב רשלנותם של התובעים אשר לא שיתפו פעולה עם השוטרים, לא שמעו להוראות השוטרים, הפריעו לשוטרים במילוי תפקידם והתנגדו לביצוע צו החיפוש. לחילופין, נטען, כי התובעים נושאים באשם תורם לנזקים. הנתבעת כפרה בנזקים הנטענים ובקשר הסיבתי בינם לבין האירוע נשוא התביעה.

3.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובעים הגישו תצהירים שלהם וכן, צרפו את חוות דעתו של השמאי סייד אחמד מאזן מיום 7.9.2010. הנתבעת הגישה את תצהירו של מר משה רוט, אשר שימש כבלש במועד הרלבנטי לאירוע נשוא התביעה, וכיום הוא משמש כרכז מודיעין. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני אתמול נחקרו המצהירים והצדדים סכמו את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

4.התביעה נשוא תיק זה נשענת על עוול הרשלנות, הקבועה בסעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח - 1968. מסגרת גבולות האחריות הנזיקית של המדינה נקבעה בסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב - 1952, אשר קובע, כי "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה". משמע, המדינה עלולה להיות מחוייבת בנזיקין, במדה ופעולה שנעשתה על ידה ו\או על ידי שלוחיה לא היתה בתחום הרשאה חוקית או ככל שמדובר באחריות בנזיקין בגין מעשה הנובע מרשלנות (ראה ע"א 915/91 מדינת ישראל נגד לוי, פ"ד מח (3) 45, 71). הסדר זה חל גם על משטרת ישראל, כאשר המדינה נושאת באחריות שילוחית למעשי השוטרים, שהינם עובדיה (ע"א 337/81 שלמה בוסקילה נגד מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 337, 345).