ת"א 48920-05-13 אלירז נ' שגב

לפניי תביעה לביצוע שטר ע"ס 100,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת.

אין עוד מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת אינה חתומה על השטר נושא ההליך, כי אם בעלה לשעבר הוא שחתם על השטר. לטענת הנתבעת, חתימה זו על השיק נעשתה לאחר שחדלה הנתבעת עצמה מלהיות שותפה בחשבון הבנק של בעלה לשעבר, אולם טופס השיק שנמסר היה טופס ישן, שפרטי הנתבעת עדיין הופיעו עליו.

התובע טוען, כי הנתבעת חבה בסכום השטר מכוח הרשאה שנתנה, כך לטענתו, למושך השיק.

לאחר ששמעתי את העדויות בהליך, ועיינתי בקפידה בסיכומים שהוגשו בכתב, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות במלואה.

הנטל להוכיח טענה של חתימה בהרשאה, מקום שבו טענה זו מוכחשת על ידי מושך השיק, מוטל על כתפי התובע, בשונה מן הנטל הנהוג בתביעה שטרית "רגילה". דעתי היא, כי התובע לא עמד בנטל זה כנדרש – ואף לא התקרב לעמוד בו.

להוכחת טענתו של התובע בדבר חתימה בהרשאה התייחס התובע לטענת הנתבעת כי הפסיקה להיות בעלים בחשבון המשותף, והתייחס לעובדה שבמועד משיכת השיק היו הנתבעת והמושך נשואים זה לזה (הם התגרשו במועד מאוחר יותר), וכן כי הנתבעת הייתה בעלת זכות חתימה בחשבון. משתי עובדות אלה – שאין עליהן מחלוקת – לומד התובע הרשאה של הנתבעת לתובע לחתום אותה ולחייבה.

דומה כי בעניין זה, המצב המשפטי הפוך בדיוק מזה שמציג התובע. אילו הייתה התביעה מוגשת נגד המושך (אשר נפטר בינתיים), והלה היה טוען כי השיק נחתם בידי הנתבעת דכאן – ניתן היה לקבל טענה של חתימה בהרשאה. אולם כיצד ניתן לקבל טענה, שלפיה מי שאינו בעל החשבון, קרי – אינו בעל הזכויות הכספיות בחשבון, ובידו רק זכות חתימה – נתן הרשאה לאחר לחייבו בגין כספים שבתוך החשבון?

גם הדיון הנרחב בהסדרים הרכושיים שבין הנתבעת ובעלה לשעבר אינו ממין העניין: גם אם המושך, בעלה לשעבר של הנתבעת, העביר את כל נכסיו העברת מרמה לידי הנתבעת – ובעניין זה אין בדעתי לפסוק, בהעדר ראיות או רלוונטיות – עדיין אין בכך כדי להוכיח הרשאה הפוכה – מאת הנתבעת אל בעלה לשעבר.

ושוב: גם אם נקבל את הטענה כי הנתבעת ובעלה לשעבר היו עדיין נשואים, אין בכך כדי להוכיח קיומה של הרשאה לחייב: חבות שטרית היא בבחינת חבות אישית, ועל כן אין בעובדה שאחד מבני הזוג נוטל על עצמו התחייבות כדי להוות ראיה מספקת לכך שהתחייבות זו מחייבת גם את בן הזוג האחר, וניתנת לאכיפה. המדובר בטענה עובדתית הטעונה הוכחה – וכזו לא הובאה.