ת"א 48892-10-15 זיו נ' אגוזי

בפני תביעת לשון הרע שנסבה אודות שלושה מנשרים שכתב והפיץ הנתבע לתיבות הדואר של תושבי גבעת שמואל לפני הבחירות המוניציפליות שנערכו בעיר ב-11.11.08. 

אין מחלוקת על פרסום המנשרים ע"י הנתבע.

הנתבע טען טענת התיישנות וכן טענת אמת דיברתי.

העידו שני בעלי הדין וצרפו מסמכים לתצהיריהם. כן הוצג פסק דין שניתן בבית משפט השלום בת"א (ת.א. 50353/06), בתביעת דיבה קודמת שהגיש התובע נגד הנתבע לגבי התבטאויות הדומות בתוכנן לדברים שפורסמו במנשרים, שנאמרו בע"פ בפני ועדה שמינה מנכ"ל משרד הפנים לבדיקת מעמדה המוניציפלי של גבעת שמואל (להלן: התביעה הקודמת). נטען כי בחלק מהקביעות של בית המשפט בתביעה הקודמת יש השתק פלוגתא בין הצדדים.

להלן אדון בטענות הצדדים.

א. התיישנות

אין חולק כי מועד הגשת התביעה – הוא המועד הקובע לבחינת ההתיישנות – הוא 25.10.15.

התובע טען בתצהירו כי קיבל את המנשרים נשוא התביעה בתחילת חודש נובמבר 2008, מאחד מתושבי העיר. התובע טען כי בתגובה לכך ביקש להציג את המנשרים כראיות נוספות, לעניין חוסר תום הלב של הנתבע, בתביעה הקודמת, אשר עמדה בשלב הסיכומים (תצהיר לתמיכה בבקשה הוצג כנספח 3 לתצהירו). בקשה זו הוגשה ביום 4.11.08 או סמוך לכך, כעולה מהמועד בו נערך התצהיר. כן הוכח כי התובע פרסם לתושבי גבעת שמואל מנשר מטעמו (נספח ז' לתצהיר הנתבע) שמועדו 4.11.08 ואשר מתייחס למנשרים של הנתבע.

ברי כי מועדי פרסום המנשר של התובע והבקשה שהגיש להגשת ראיות נוספות, אינם יכולים להעיד אם הפרסומים הובאו לידיעת התובע דווקא ביום 4.11.08 או שמא לפני ה-25.10.08, שהוא המועד הקובע לעניין ההתיישנות. מאחר שמדובר בתאריכים סמוכים, שביניהם פחות משבועיים ימים, ומאחר שהדעת נותנת כי התובע בחן ושקל אפשרויות תגובה ואף התייעץ עם בכירי העיריה ועם עורך דינו בטרם הגיב בפרסום המנשר ובהגשת הבקשה, הרי שלא ניתן לקבוע האם המועד בו הובאו המנשרים לידיעת התובע היה לפני ה-25.10.08 או לאחר מכן.