ת"א 4888-10-13 שיין נ' ירושלמי

א. כללי

1. לפניי תובענה שהוגשה במקורה בסדר דין מקוצר, על סך של 172,327 ₪.

   ב. רקע וטענות הצדדים

2. בכתב התביעה טען התובע כי ביום 22.10.09 לווה ממנו הנתבע סך של 35,000$; כי בהתאם לתנאי ההלוואה היה על הנתבע להשיב לו כעבור שישה חודשים סך של 46,600$; וכי הנתבע נמנע מלהשיב את הסכום ומלפרוע את חובו.

3. לכתב התביעה צורף הסכם בכתב שערכו הצדדים במועד מתן ההלוואה, ואשר הוראותיו הן אלה המצויות בלב המחלוקת ביניהם. גוף ההסכם נוסח בזו הלשון:

   [התובע] מפקיד ל[נתבע] סכום של /35000/ דולר, במילים שלושים וחמש אלף דולר ארה"ב מזומן, כפי תנאי ההיתר עיסקה.

   ובתאריך ד' אייר תש"ע יעביר [הנתבע] ל[תובע] מהרווחים סכום של /46600/ דולר יציג במילים ארבעים ושש אלף דולר ושש מאות דולר יציג.

   (הנוסח המלא של ההסכם, לרבות תוספות שנעשו בין שורותיו, צורף כאמור לכתב התביעה).

4. בבקשת הרשות להתגונן שהגיש טען הנתבע, בין היתר, כי ההסכם בינו לבין התובע היה "הסכם השקעה כאשר החזר ההלוואה הינו מתוך הרווחים של ההשקעה". הנתבע טען כי הסכום שהעביר התובע הושקע ברכישת קרקעות באיי ונוואטו שבסמוך ליבשת אוסטרליה, מידי אחד מר אהרון הר זהב (להלן: מר הר זהב), וכי "מכיוון שההשקעה עדיין לא הניבה רווחים, עדיין לא הגיע מועד החזר ההשקעה", כלשונו.

   ג. ההליך

5. בקשת הרשות להתגונן שהגיש הנתבע נתקבלה, ובמסגרת קדם המשפט מיום 14.10.15 הגיעו הצדדים לשתי הסכמות דיוניות מרכזיות.