ת"א 48825-07-14 נוימן ואח' נ' כיסופים אמא בע"מ ואח'

לפני בקשה לביטול החלטה שמחקה הודעה שהגישו הנתבעות לצד שלישי.

1.לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה, מצאתי שעם כל ההבנה, התנהלות הנתבעות בתיק זה מעוררת קושי. ביום 29.5.2016 (לפני שנה וחודשיים) הודיע התובע שהוא לא מקבל את הצעת בית המשפט לפשרה, וביקש ליתן צו להגשת ראיות. ביום 8.6.2016 הוחלף הייצוג של הנתבעות, וביום 29.6.2016 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הודעה לצד שלישי. ביום 3.7.2016 נעתר בית המשפט לבקשה, חרף האיחור והתנגדות התובע, כפוף לתשלום הוצאות בסך 2,500 ש"ח ללא קשר לתוצאות, וקבע כי ההודעה תוגש עד יום 20.7.2016 ותומצא לא יאוחר מיום 20.7.2016.

2.הנתבעות לא עמדו במועד, וביום 6.9.2016 ביקש התובע (בפעם השנייה) ליתן צו לראיות. ביום 15.9.2016 הודיעו הנתבעות (באיחור של חודשיים) שההודעה לצד שלישי הוגשה ביום 12.9.2016, בלא להתייחס לסוגיית ההמצאה. ביום 29.11.2016 התקיימה ישיבה שבה טען ב"כ הנתבעות שאינו מוצא את אישור המסירה, ביקש שלא למחוק את ההודעה, ועתר לארכה נוספת. ב"כ התובע הסכים, הגם שציין שהדבר קשה לו. בית המשפט האריך מועד (פעם שנייה) להגשת ההודעה, וקצב מועדים: ההודעה תומצא (שוב) עד יום 6.12.2016, הודעה על כך תוגש לבית המשפט עד יום 11.12.2016, וכתב הגנה יוגש עד יום 8.1.2017. נקבע קדם משפט נוסף ליום 22.2.2017, ונקבעה תזכורת פנימית ליום 12.12.2016.

3.ביום 19.12.2016 (שבוע לאחר המועד שנקצב) הגישה הנתבעת הודעה על המצאת ההודעה בצירוף אישור מסירה. בית המשפט החליט בו ביום שלנוכח מועד ההמצאה, ככל שעד יום 15.1.2017 לא יוגש כתב הגנה או שלא תוגש בקשה על ידי הנתבעות, לפי שיקול דעתן, תימחק ההודעה. נקבעה תזכורת פנימית ליום 16.1.2017. עיון במערכת "נט המשפט" מעלה שהחלטה זו הומצאה בפקס בהצלחה למשרד ב"כ הנתבעות, אך הלה טוען בתצהיר שלא קיבל אותה. מכל מקום, ביום 16.1.2017 הועלה התיק לתזכורת פנימית, ובהיעדר כתב הגנה מטעם הצד השלישי או בקשה אחרת, מחק בית המשפט את ההודעה לצד שלישי.

4.ביום 25.1.2017 עתרו הנתבעות לביטול ההחלטה על מחיקת ההודעה. התובע מתנגד, ולחלופין טוען שיש לחייב בהוצאות ללא קשר לתוצאות. ב"כ הנתבעות טוען, בתמצית, שלא קיבל את החלטת בית המשפט מיום 19.12.2016, ושאם היה מקבל אותה – היה פועלת בהתאם. לשיטתו, העיכוב בהמצאה נבע מכך שקיבל כתובת שגויה, והעיכוב בשמיעת התיק אינו משמעותי באופן שמצדיק לפסוק הוצאות שוב.

5.עיון בתיק מעלה שמאז שהוארך המועד בפעם האחרונה, לא עמדו הנתבעות במועדים לפחות פעמיים נוספות: פעם ראשונה כשלא הגישו את ההודעה במועד שנקצב בהחלטה מיום 3.7.2016; פעם שנייה כשהגישו את ההודעה על ההמצאה באיחור של שבוע. זאת מבלי לספור את הפעם השלישית, שכן חזקה על ב"כ הנתבעות שלא קיבל את ההחלטה מיום 19.12.2016 כאמור בתצהירו. צודק ב"כ התובע שמההחלטה שניתנה בדיון היה ברור שבית המשפט מצפה שהישיבה הקרובה תתקיים לאחר שהוגש כתב הגנה להודעה, שכן נקצב בהחלטה מועד להגשתו. היה על ב"כ הנתבעות לוודא שהוא עומד בכלל המועדים בנסיבות הקונקרטיות של תיק זה, ולהיות עם יד על הדופק.

6.עם כל ההבנה, העיכוב נובע מאי-עמידה במועדים שאינה חד פעמית, ללא הצדקה מספקת. ביטול ההחלטה יגרור את ביטול ישיבת קדם המשפט הקרובה, לאחר שהישיבה הקודמת הוקדשה כולה לנושא. במועד הנוכחי לא יתאפשר להקדיש את הישיבה הקרובה לתיק אחר הממתין בתור, ואינטרס הציבור נפגע. ב"כ התובע מתנגד לעיכוב נוסף, ובצדק.

7.איזון בין מכלול השיקולים מוביל למסקנה שיש מקום לבטל את ההחלטה (שכן הצד השלישי דרוש וצירופו עשוי לייעל את סיום התיק בהקדם), כפוף לתשלום הוצאות נוספות בסך של 2,500 ש"ח ללא קשר לתוצאות. ההוצאות ישולמו תוך 60 יום ואישור על כך יוגש לתיק בית המשפט. הישיבה הקרובה מבוטלת. כתב הגנה להודעה לצד שלישי יוגש עד יום 20.3.2017. הצדדים יגישו תצהירים כאמור בהחלטה מיום 22.1.2017. לאחר שיוגש כתב הגנה להודעה לצד שלישי יינתנו הוראות להמשך.

8.בנתון לאמור בהחלטה זו, מוצע לצדדים, לרבות הצד השלישי, להידבר בניסיון לסיים את המחלוקת בהסכמות.

לעיוני ביום 25.2.2017 לצורך בדיקת תצהירי התביעה.