ת"א 48812-11-13 לוי ואח' נ' אר.אייצ'.טי.וי בע"מ ואח'

זוהי תביעה כספית על סך 252,606 ₪ שהוגשה ע"י התובעים, לתשלום חוב.

תובע 1 הוא מפקח טכני, תובע 2 הוא נהג ומפעיל שידורים חוזרים ותובע 3 הוא מפקח קול.

נתבעת 1 היא חברה שהוקמה ע"י נתבע 2, ושעוסקת בהפעלת נייד שידורי טלוויזיה לטובת ערוצי הספורט.

תמצית טענות התביעה:

התובעים הועסקו כקבלני משנה ע"י נתבעת 1, לבקשת נתבע 2. לטענת תובע 1, הוסכם עם נתבע 2 כמנהל נתבעת 1, שישולמו לו 1,000 ₪ בתוספת מע"מליום עבודה עבור 10 שעות עבודה ראשונות, ולכל שעה נוספת תשולם לו תוספת של 10%. לטענת תובע 2, הוא סיכם עם נתבע 2 שישולמו לו 600 ₪ בתוספת מע"מ לעבודה בימי חול ו-700 ₪ בתוספת מע"מ לעבודה בימי שבת. תובע 3 טוען שסיכם עם נתבע 2 שיעבוד עבור נתבעת 1 כמפקח קול. התובעים טוענים שבשלב הראשון קיבלו את תמורת השירותים שנתנו לנתבעים כסדרם, ולאחר זמן מסוים, הנתבעים החלו לעכב את התשלומים. לאחר שלא שולמה תמורת עבודתם הם הפסיקו את עבודתם. כאשר הגישו להוצאה לפועל את השיקים שקיבלו עבור עבודתם, הסתבר שהחברה מרוקנת מכל נכס. טוען תובע 1 שהנתבעים חייבים לו 52,176 ₪, תובע 2 טוען שנתבעים חייבים לו 119,524 ₪ ותובע 3 טוען שהם חייבים לו 80,906 ₪.

התובעים טוענים שיש להרים את מסך ההתאגדות מנתבעת 1 לנתבע 2, כיוון שנתבע 2 משתמש בשם נתבעת 1 שהיא חברת יחיד והוא הבעלים היחיד שלה. לטענתם, נתבע 2 הוא חייב סדרתי ומתנהלים נגדו הליכים בהוצל"פ, הצ'קים שמסרו הנתבעים לתובעים חזרו בהיעדר כיסוי בהיות נתבעת 1 חדלת פירעון ונתבע 2 ידע שנתבעת 1 לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.

טוענים התובעים, שנתבע 2 ניצל את נתבעת 1 כדי לסכל את הליכי תביעה נגדו, וסיכן את יכולתה בכך שמסר צ'קים בשעה שידע שהיא חדלת פירעון, הוא עשה שימוש לרעה בה וניצל את מסך ההתאגדות. לטענתם, נתבע 1 הבטיח להם להסדיר את התשלומים גם שאלה עוכבו ומסר להם צ'קים של החברה שהיו ללא כיסוי, מה שגרם לתובעים להמשיך לעבוד עד למועד פירעון הצ'קים. התובעים הוציאו חשבונית עסקה בהתאם לסיכום עם נתבע 1 ועבדו כולם עפ"י סידור עבודה ושעות עבודה שהציב להם נתבע 2 וצירפו טבלה שנערכה על ידם לגבי ימי העבודה שעבדו. תובע 1 טוען שחלק מהצ'קים שמסרה לו נתבעת 1 כובדו, שהוא הוציא חשבונית לכל העבודה, שמעולם הנתבעת לא שילמה לו תשלומים ללא חשבונית ושבידיו כל החשבוניות.

תמצית טענות ההגנה

נתבע 2 טוען שאין יריבות בינו לבין התובעים, נתבעת 1 הינה אישיות משפטית נפרדת ואין עילה להרמת המסך. הצ'קים שנמסרו לתובעים, שהיו קבלני משנה של נתבעת 1, נמשכו ע"י נתבעת 1. התובעים עבדו כקבלנים חיצוניים מול נתבעת 1 והחליטו מיוזמתם להפסיק את העבודה ואת ההתקשרות ובין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. לטענתם, הנתבעת פנתה אל אדם בשם ינון, הבעלים של ניידת השירות, כדי להשכיר את ניידת השירות, אך ינון דרש שהפעלת הניידת תיעשה באמצעות תובע 1 ולכן תובע 1 הפעיל את הניידת. לטענתם, לא הוסכם על 10% תוספת לכל שעה מעל 10 שעות ושהנתבעת מעולם לא עיכבה תשלומים אלא שילמה לתובע 1 כספים גם לאחר שהפסיק לעבוד עבור נתבעת 1 וסך כל הצ'קים שלא כובדו לתובע 1 הם 37,642 ₪. לגבי תובע 2 טוענים הנתבעים, שלא סוכם על שכר של 600 ₪ ליום ולא נקבעה תוספת שכר לעבודה בימי שבת, והנתבעת שילמה לו ביתר 18,611 ₪. לגבי נתבעת 3 טוענים הנתבעים שהם חייבים לו 22,330 ₪.

נתבע 2 העיד שלא שולמו לתובע 1 תשלומים ביתר, וכי שילם תשלומים לתובע 2 בתמורה לעבודתו, על אף שלא הוציא חשבוניות. לדבריו, לאיש מהתובעים לא שילם מעבר לעבודה שביצעו.

מהעדויות והראיות שהובאו בפני עולה, שהכרטסת שהמציא הנתבע לא משקפת את החודשים החל מחודש מאי, בעוד שהוא הודה שהתובעים עבדו עד חודש נובמבר.

בניגוד לטענת הנתבע בס' 31 לפיה שולם ביתר לתובע 2 סך 18,611 ₪, העיד הנתבע בחקירתו כי לא שולם לאיש מהתובעים ביתר וכל הכספים שולמו בתמורה לעבודה שביצעו, (ע' 10 ש' 26, ע' 11 ש' 8-9, 18-10). לטענתו, הא שילם לתובע 2 עבור עבודתו, אך תובע 2 לא הוציא חשבונית.

הנתבע בחקירתו לא ידע להשיב לשאלה כמה כסף הנתבעת חייבת, לא המציא כל אסמכתא לטענתו, לפיה בעת משיכת השיקים לתובעים היה בחשבון החברה כסף. לכן, בהעדר ראיה אחרת, אני מקבלת את טענת התובעים שלא היה בחשבון החברה כסף בעת מסירת השיקים.