ת"א 4877-08-13 הלפרין בע"מ נ' נצרת עלית

עסקינן בתביעה שהגישה התובעת להשבת סכום של 73,153.74 ₪, שנגבה ממנה, לטענתה, ביתר ע"י הנתבעת בגין חוב ארנונה בגין תקופה שמיום 01.05.2006 ועד יום 31.12.11. השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זו היא, האם יכולה התובעת להגיש את התביעה מקום שלא הוגשה על ידה השגה על חיובי הארנונה במועד.

רקע וטענות הצדדים 

1. התובעת מחזיקה כשוכרת בנכס המצוי בקניון שבתחום שיפוטה של הנתבעת, עיריית נצרת עילית, בו היא מנהלת עסק של חנות למכירת שירותי אופטיקה מגוונים. בתאריך 26.03.2012 הגישה התובעת השגה בגין חיובה בתשלומי ארנונה על הנכס נשוא התביעה בטענה, כי הנכס סווג באופן שגוי. לטענתה, היה על הנתבעת לסווג את הנכס כמבנה המשמש "לחנויות ולמסחר באזור ב'", ואילו בפועל הנכס סווג כמבנה "משרדים ומתן שירות", שהארנונה בגינו היא הרבה יותר גבוהה. מנהלת הארנונה קיבלה את ההשגה והורתה על שינוי הסיווג של הנכס החל מתאריך 1.1.2012. בקשת התובעת לתקן סיווג הנכס גם בנוגע לשנים קודמות ולהשבת הכספים ששולמו על ידה, לטענתה, ביתר, נדחתה. מכאן התביעה.

2. בכתב התביעה טענה התובעת, כי מוטלת על העירייה החובה להשיב לה את הכספים ששולמו על ידה ביתר, הן מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979, הן מכוח עוולת הרשלנות או הפרת חובה חקוקה או הטעיה הקבועות בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) והן מכוח החובה לנהוג בתום לב מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, וחובות תום הלב המוגברות וההגינות המנהלית החלות על הנתבעת בהיותה רשות מנהלית.

3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, בין היתר, כי מכיוון שבמשך השנים לא הגישה התובעת השגות בנוגע לסיווג הנכס ולא הועלתה על ידה טענה כלשהי בעניין זה, מנועה היא מהעלאת טענות לעניין סיווג הנכס בתביעה אזרחית נפרדת ועל כן, דין התביעה להיות מסולקת על הסף. לגבי טענת הרשלנות טענה הנתבעת, כי הטענה נטענה באופן סתמי וכללי וללא פירוט כנדרש. על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה המחייבת פירוט טענת הרשלנות, אין להיזקק לטענה זו. הנתבעת טענה עוד, כי היא פעלה בתום לב ובשקידה ראויה ובהלימה מוחלטת להוראות הדין. לטענתה, סיווג הנכס נעשה בהתאם לשיקול דעתה של מנהלת הארנונה, לאחר שבחנה את מהות השימוש בנכס, ואין בעובדה שהיא קיבלה את ההשגה לשנת 2012 כדי להצביע על התרשלות מצידה באשר לשנים שקדמו לכך.

4. ביום 18.06.14 התקיימה ישיבת קדם משפט בה חזרה העירייה על הטענה, כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף מחמת העדר עילה נוכח העובדה שהתובעת לא הגישה השגות על סיווג הנכס בשומות המס בשנים הרלבנטיות, ולפיכך היא מנועה מלהעלות טענות לעניין סיווג הנכס בהליך נפרד בבית המשפט האזרחי. נוכח טענה זו הוריתי לצדדים בהחלטה שניתנה באותו יום להגיש סיכומים בשאלה, האם כתב התביעה מגלה עילה להשבת סכומים שנגבו בגין חיוב ארנונה, לטענת התובעת, ביתר, עקב סיווג לא נכון של השימוש בנכס.