ת"א 4874-09-15 אילון הנדסה מערכות שקילה תעשייתית בע"מ נ' כרמיסופט בע"מ

בעניין: ערובה להוצאות

1.ביום 3/9/15 הגישה התובעת כנגד הנתבעת תביעה על סך 1,099,930 ₪ בגין נזקים שלטענת התובעת נגרמו לה על ידי הנתבעת לאחר שלא עמדה בהתחייבויותיה בהתאם להסכם מיום 5/9/12 לפיתוח תוכנה למערכת מולטי חדשה למדידת משקלים על בסיס מעבד ומסך חדשים (להלן: "ההסכם"). התובעת טוענת כי פרויקט הפיתוח אמור היה להסתיים עד תחילת שנת 2013, כאשר בתום ארבעה חודשי עבודה היה על הנתבעת לספק לתובעת מערכת עובדת. נטען כי על פי סעיף 4 להסכם התחייבה התובעת לשלם לנתבעת בתוך 18 שבועות 130 אלף ₪ בהתאם להתקדמות העבודה, כאשר התובעת שילמה 85 אלף ₪. התובעת טוענת כי הנתבעת השלימה את כתיבת האפיון וביצעה באופן חלקי את כתיבת הלוגיקה להפעלת המוצר, פיתוח האפליקציה ופיתוח השלב המסביר כיצד המשתמש מפעיל את המוצר. נטען כי בהתאם להסכם היה על הנתבעת להציב מנהל פרויקט מנוסה מטעמה. תחילה הקצתה הנתבעת מתכנת בשם זוהר והתובעת מצידה הקצתה 4 אנשים ששמותיהם פורטו בסעיף 15 לתביעה. נטען כי נציגי התובעת השקיעו כ – 400 שעות על מנת להכשיר את זוהר לתפקידו. נטען כי לאחר כשלושה חודשי עבודה החליטה הנתבעת להחליף את זוהר במתכנת חדש בשם מאיר שנדרש ללמוד את כל הפרטים מחדש. נטען כי הנתבעת ביצעה את ההחלפה כיוון שזוהר היה קבלן משנה חיצוני שעלותו גבוהה ומאיר הוא עובד שכיר חדש שעלותו נמוכה. נטען כי כאשר מאיר נכנס לפרויקט הוא החל ישר בשלב הפיתוח, ללא ששלב האיפיון הסתיים ומבלי שהתובעת נתנה אישור סופי לאפיון. נטען כי התנהלותו של מאיר בהמשך עבודת הפיתוח היתה מנותקת מחלק האפיון הקיים, עובדה שגרמה להשקעת שעות עבודה נוספות מטעם התובעת כדי להדריך את מאיר ולהתאים את עבודתו לדרישות הפיתוח. נטען כי לאור עיכובי התובעת והתנהלותו של מאיר, התובעת סיימה להכין את הכרטיס הסופי רק בחודש אפריל 2013. (סעיף 27 לכתב התביעה). נטען כי לאחר שהנתבעת לא התקדמה כלל בהמשך ביצוע הפרוייקט נאלצה התובעת בחודש יוני 2013 או בסמוך לכך להפסיק את העברת התשלומים לנתבעת. נטען כי לאחר שהנתבעת טענה שנשאר לה שבוע לסיים את הפרויקט, התובעת היתה מוכנה לתת לה אורכה בכפוף להתחייבות של הנתבעת למועד סיום התקנת התוכנה. הנתבעת טענה כי אינה יכולה להתחייב למועד סופי ולכן הפרויקט לא הסתיים עד מועד הגשת התביעה. נטען כי בינתיים הטכנלוגיה שאמורה היתה לשמש את התובעת הלכה והתיישנה עד שהפכה לבלתי רלבנטית כיום. סכום התביעה מורכב מהתשלומים ששילמה התובעת לנתבעת, הוצאות חומרה בסך של 30,618 ₪, 453,828 ₪ בגין שעות עבודה של ארבעת נציגי התובעת בפרויקט ו-530,485 ₪ בגין הפסד הכנסות או מכירות של התובעת בתקופה מחודש יולי 2013 עד יולי 2015.

2.ביום 1/12/15 הגישה הנתבעת את הבקשה שבפניי לחייב את התובעת להפקיד ערובה בסך של 75,000 ₪ לפחות להבטחת הוצאות הנתבעת בתיק זה. נטען כי בסעיף 353א לחוק החברות כפי שפורש בפסיקת בתי המשפט, נקבעה החזקה לפיה התובעת שהיא חברה לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבעת אם התביעה תידחה ולכן יש לחייבה במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת אלא אם קיימים טעמים המצדיקים שלא לעשות כן. נטען כי על התובעת להוכיח שמצבה הכלכלי איתן וביכולתה לשלם את הוצאות המשפט. נטען כי איתנותה הכלכלית של התובעת מוטלת בספק לאחר שהפסיקה לשלם לנתבעת את התשלומים המגיעים לה בחודש יוני 2013 ונציגיה הסבירו בפגישות בין הצדדים כי יש לאחרונה בעיות כלכליות. עוד נטען כי סיכויי התביעה קלושים, שכן אחד משני רכיבי התביעה העיקריים הוא שעות עבודה של עובדי התובעת, אשר ממילא מקבלים מהתובעת את שכרם ורכיב התביעה העיקרי השני הוא הפסד הכנסות אשר נטען באופן סתמי. עוד מודגש כי למרות שמדובר בתביעה שסכומה עולה על מיליון ₪, לא צורף לתביעה ולו מסמך אחד המעיד על הנזקים הנטענים של התובעת. עובדות הבקשה נתמכות בתצהירה של מנהלת הנתבעת גב' חניתה פרידמן. בסעיף 5 לתצהיר נטען כי התובעת עיכבה ללא סיבה כספים שהגיעו לנתבעת ומנהליה הסבירו כי היתה ירידה במכירות שהשפיעה על מצבה הכלכלי של התובעת.

3.ביום 17/12/15 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת לקבלת הבקשה. נטען כי הטענות בדבר מצבה הכלכלי של התובעת נטענות בעלמא, מוכחשות ואינן נתמכות באסמכתא כלשהי. נטען כי הרציונאל של סעיף 353א לחוק החברות הוא למנוע הסתתרות של חברה תובעת מאחורי האישיות המשפטית כדי להימנע מלשאת בהוצאות הנתבעת. נטען כי התביעה מנומקת, מפורטת ונסמכת על הסכם בכתב אותו הפרה הנתבעת ברגל גסה. נטען כי אין חשש שהתובעת לא תוכל לשלם הוצאות שייפסקו לזכות הנתבעת אם התביעה תידחה. נטען כי התובעת פעילה מזה שנים, נמצאת בכתובת קבועה ומצבה הכלכלי איתן, כאמור באישור רואה חשבון המצורף לתגובה לפיו ההון העצמי של התובעת הוא בסך של 10,431,000 ₪, הרכוש השוטף הוא בסך של 9,409,000 ₪ כולל מזומנים וניירות ערך סחירים בסך של 8,446,000 ₪, נכון לסוף שנת 2014. לפיכך נטען כי התובעת הוכיחה כי ביכולתה לשלם את ההוצאות וקיימות נסיבות שאינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. עובדות התגובה נתמכות בתצהירו של מנהל התובעת איתן אילון.

4.ביום 20/12/15 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובת התובעת. נטען כי אין מענה בתגובה לטענות הנתבעת לפיהן כתב התביעה סתמי ולא מבוסס על מסמך כלשהו. נטען כי אין די באישור הלקוני של רואה החשבון כדי לעמוד בדרישות שנקבעו בפסיקה להוכחת חוסנה הכלכלי של התובעת באמצעות דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואה חשבון, זכויות בנכסים, זכויות מכוח הסכמים וכדומה.

5.סעיף 353א לחוק החברות קובע כי כאשר מוגשת לבית המשפט תביעה על ידי חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט לבקשת הנתבעת, להורות כי התובעת תתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבעת אם התביעה תידחה. עוד נקבע כי בית המשפט רשאי לעכב את ההליכים בתביעה עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב התובעת בערובה, או שהתובעת הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת אם התביעה תידחה.

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים, קבע בית המשפט העליון את שלבי הבדיקה שעל בית המשפט לבצע בבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה. ראשית, יש לבדוק את מצבה הכלכלי של התובעת. לאחר מכן, אם קבע בית המשפט כי התובעת לא הראתה שתוכל לשלם את הוצאות הנתבעת, יש לבדוק האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב התובעת בערובה. לענין זה יש להביא בחשבון את הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים, את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג ואת שאלת סיכויי ההליך. אם שלב הבדיקה השני מסתיים במסקנה שעל התובעת להפקיד ערובה, מגיע שלב הבדיקה השלישי שמבחינתו יש לבחון את גובה הערובה ולדאוג שתהייה מידתית ותאזן נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים. בית המשפט העליון הדגיש כי הנטל להראות מהן אותן נסיבות בגינן לא מוצדק לחייב את התובעת בערובה מוטל על התובעת. עוד הודגש כי לא ראוי בשלב זה לנתח בהרחבה את סיכויי ההליך וניתן להזקק לסוגיה זו כאשר מדובר בסיכויים גבוהים מאד או קלושים מאד. בהתאם להלכה פסוקה זו, אכריע בבקשה שבפניי.

6.באשר למצבה הכלכלי של התובעת, אני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי תוכל לשלם את הוצאות ההליך אם תביעתה תידחה כך שאין צורך בחיובה בהפקדת ערובה. בתיק אזרחי 36759-02-10 אליו הפנה ב"כ הנתבעת קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 3/10/10 כי כדי שתובעת תוכיח את איתנותה הכלכלית עליה לפרוש בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלית ויכולתה לשלם הוצאות שייפסקו לחובתה. בעניין זה היה על התובעת להביא ראיות טובות אודות זכויותיה, חובותיה, נכסיה והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואה חשבון, זכויות החברה בנכסים וכדומה. בנסיבות המקרה שלפניי ברי שאין די באותו אישור לקוני של רואה חשבון אשר צורף לתגובה כדי לעמוד בנטל כבד זה. בהחלט ייתכן כי לתובעת יש הון עצמי ורכוש שוטף במיליוני שקלים ובכל זאת לא תוכל לשלם הוצאות משפט בסכום של עשרות אלפי שקלים בשל גובה ההתחייבויות שלה לבנקים ולנושים אחרים. התמונה המלאה בעניין זה ידוע היטב לתובעת. מאחר והתובעת בחרה שלא להציג את התמונה המלאה בפני בית המשפט כמצוות ההלכה הפסוקה, אין לתובעת אלא להלין על עצמה.

7.התובעת אינה צולחת גם את שלב הבדיק השני, שכן נסיבות העניין מצדיקות חיוב של התובעת בהפקדת ערובה. הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים אינן מכריעות את הכף לכיוון זה או אחר שכן כנגד זכות הגישה של התובעת לערכאות עומדת זכות הקניין של הנתבעת להיפרע מהתובעת את הוצאותיה, ככל שהתביעה של התובעת תידחה. ההנחה שחיוב התובעת להפקיד ערובה במקרה דנן, בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת, עומדת לימינה של הנתבעת ומצדיקה חיוב בהפקדת ערובה, שכן סיכויי ההליך אינם גבוהים מאוד במידה המצדיקה להטות את הכף לכיוון השני. במסגרת התגובה לא התמודדה התובעת באופן ממשי עם טענת הנתבעת בכל הנוגע לקשיים שמעוררת התביעה. צודקת הנתבעת כי לתביעה יש שני רכיבים עיקריים המעוררים קושי לא מבוטל על פני הדברים. רכיב התביעה שעניינו הוצאות בגין שעות עבודה של ארבעת עובדי התובעת שהיו מעורבים בפרויקט מעורר קושי בכמה מובנים. ראשית, הסכומים הנטענים לא נתמכו במסמך כלשהו כדוגמת תלוש שכר. גם הטענה להיקף השעות שהשקיע כל אחד מהעובדים בפרויקט לא נתמכה במסמך כלשהו כדוגמת יומן עבודה. שנית, רכיב תביעה זה כמו גם התביעה כולה מבוסס על ההנחה שלנתבעת אחריות בלעדית לכישלון הפרויקט. הנחה זו אינה נקייה מספקות כבר למקרא כתב התביעה לאור ההתעקשות של התובעת שלא להמשיך בפרוייקט מבלי שהנתבעת תתחייב למועד סיומו. למרות שכתב התביעה מפורט למדיי, ב"כ התובעת לא מתמודד באופן מלא עם טענות הנגד של ב"כ הנתבעת כפי שפורטו בתשובה למכתב ההתראה נספח ג' לכתב התביעה. במסגרת מכתב זה הועלתה טענה מפורטת לפיה התובעת חדלה בשלב מסוים מלהאמין בפרויקט אותו יזמה ופנתה לפיתרון אחר ברוח הפתרון שהציעה הנתבעת מלכתחילה בביצוע של גורם אחר, תוך הכשלת הנתבעת כדי להימנע מתשלום יתרת התמורה לנתבעת על פי ההסכם. גם רכיב התביעה העיקרי השני שעניינו נזקים בגין הפסד הכנסות או מכירות מעורר קושי שכן אינו נתמך במסמך כלשהו דוגמת מאזנים ודוחות רווח והפסד. נכון שהתובעת לא אמורה לצרף ראיות לכתב התביעה. עם זאת, כאשר ישנו הליך ביניים במסגרתו אחת המחלוקות המרכזיות היא סיכויי ההליך, היה על התובעת לצרף ראיות שכאלו כדי לשכנע כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד.