ת"א 48720-09-13 אוסי תכנון הקמת מבנים ופיתוח בע"מ נ' וקסלר ואח'

התובעת, חברה לביצוע עבודות בניין, התקשרה עם הנתבע 2 (להלן:"הנתבע") בהסכם קומבינציה, ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 165 בגוש 18172 אשר היו בבעלות הנתבע ורעייתו (להלן:"החלקה").

ההסכם האחרון בין הצדדים ביחס לעסקת הקומבינציה, נחתם בתאריך 19.6.00 והוא הרלוונטי לצורך הכרעה בתביעה זו (להלן:"ההסכם"). להסכם זה קדמו שני הסכמים שנחתמו בשנת 1997, בהם התמורה בעד זכויות הנתבע ורעייתו במקרקעין היתה גדולה יותר.

בהתאם להסכם התחייבה התובעת, כי תמורת זכויותיו וזכויות רעייתו במקרקעין, יקבלו שתי דירות בנות ארבעה חדרים ומשרד, בבניין שיבנה בחלקה.

עם רישום הבית כבית משותף, נרשמה התובעת כבעלת הזכויות בחלקת משנה 21 ואילו הנתבע ורעייתו גיטה חזן, נרשמו כבעליה של הדירה הידועה כחלקת משנה 20 (להלן:"הדירה"). שתי דירות סמוכות, מצויות בקומה ד' בבניין, ומשמשות למשרדים.

הנתבע 1, שכר מהנתבע את הדירה לצורכי ניהול משרדו כעורך דין.

בתביעה זו, עתרה התובעת לסילוק ידו של הנתבע 1 (להלן:"ווקסלר") ממרפסת הדירה, בטענה כי המרפסת הוצמדה לחלקת משנה 21, שבבעלותה, ומעולם לא הושכרה לנתבע, שכן אינה מצויה כלל בבעלות הנתבע.

התובעת מבססת את תביעתה על הרישום בפנקס הבתים המשותפים, ממנו עולה כי המרפסת נשוא התביעה הוצמדה לדירתה.

ווקסלר התגונן בטענה כי המרפסת הושכרה לו כחלק מהדירה, וכי עשה בה שימוש מיום כניסתו לדירה, בעוד שטענת התובעת ביחס למרפסת הועלתה רק כשנתיים לאחר מכן, תוך שיהוי ניכר.

בהתאם לסמכותי, על פי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, הורתי על צירוף הנתבע כנתבע נוסף, משמצאתי כי הוא בעל דין דרוש והכרחי בתביעה זו. טענת ההגנה של הנתבע מבוססת על כך שצו רישום הבית המשותף, מכוחו הוצמדה המרפסת לדירת התובעת, ניתן על בסיס מסמכים שאינם משקפים את ההסכמות בינו לבין התובעת, וכי התובעת, באמצעות מנהלה פעלה לרישום הצו באופן בו נרשם, מתוך תרמית, או לכל הפחות פעלה בתרמית מאז נודע לה על הטעות ברישום.