ת"א 48719-03-16 עבודי ואח' נ' מדואל ואח'

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשות מקדמיות ובקשה למחיקת כתב הגנה ותביעה שכנגד שהוגשו מטעם המשיבים. הבקשה הוגשה על ידי התובעים (המבקשים כאן) ונטען בה, כי כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד הוגשו במסמך אחד וללא אבחנה ביניהם וכי הדבר מנוגד לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").

נטען מטעם המשיבים, בין היתר, כי גם המבקשים לא הקפידו על קיום התקנות, שכן הבקשה הוגשה בחלוף המועד להגשת בקשות מקדמיות, כפי שנקבע בהחלטה שניתנה בתיק.

עוד נטען, כי בנסיבות בהן מדובר באותם צדדים, אותה מסכת עובדתית, אותן טענות משפטיות, הדרך הנכונה הייתה להגיש את כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד במאוחד. הוגשה תשובה לתגובת המשיבים.

לא ראיתי מקום להיזקק לטענה בדבר מועד הגשת הבקשה.

כידוע, במסגרת קדם המשפט רשאי בית המשפט, גם מיוזמתו, "לבדוק אם כתבי הטענות ערוכים כדין, להתיר את תיקונם או להורות על כך ..." (תקנה 143 לתקנות; רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק הצפון אמריקה בע"מ, פסקה 7 (פורסם בנבו, 26.10.2005)).

לגופו של עניין. תקנה 53(א) לתקנות קובעת כי :

"תביעה שכנגד, הגנה שכנגד ותשובה שכנגד

53. (א)נתבע המסתייע בנימוק שיש בו כדי לבסס תביעה שכנגד יגיש, נוסף על כתב ההגנה, כתב תביעה שייקרא כתב תביעה שכנגד; בכתב תביעה שכנגד יצוין מספר ההליך בתביעה המקורית שהוגשה נגדו.

..."