ת"א 48664-01-14 א.ד. (המנוח) ואח' נ' מדינת ישראל

מבוא

1.לפני בקשה מאת הנתבעת, מדינת ישראל, לחייב את התובעים להפקיד ערובה בסכום ריאלי להבטחת הוצאות הנתבעת, ובסך של 50,000 ₪, ושלא יפחת מ- 20,000 ₪, וזאת לאור היותם של התובעים "תושבי חוץ", ובהתאם להוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984

(להלן: "תקנות סד"א").

2.עסקינן בתביעת נזקי גוף: התובע מס 1 הינו עיזבון המנוח אחמד אבו דקה, קטין שנפטר ביום 8/11/12, ותביעת העיזבון מוגשת באמצעות יורשיו של המנוח, התובעים 2-3, אביו ואמו של התובע, היורשים של המנוח לטענתם. המנוח, כך נטען, שיחק עם חבריו כדורגל מול שער ביתו, ביום 8/11/12, בשעה 16:30 בערך, עת נורה ע"י כוחות צה"ל, ונפצע אנושות, ומת מפצעיו.

4.בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת את האמור בכתב התביעה, ובין היתר, טענה הנתבעת, כי נזקי התובע נגרמו, אם אכן נגרמו, בפעולה מלחמתית ועל כן דין התביעה להיות מסולקת על הסף לאור סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים [אחריות המדינה], תשי"ב-1952.

5.הבקשה שבפני למתן צו להפקדת ערובה, נסמכת על הטענות הבאות:

א.למדינה עומדת הגנת "פעולה מלחמתית", ומשכך דין התביעה להיות מסולקת על הסף.

ב.המשיבים מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, דהיינו, מדובר בתושבי חוץ המתגוררים בשטחי הרשות הפלשתינאית, כך שלמעשה אין אפשרות מעשית לאכוף פסקי דין שנפסקו על ידי בתי משפט בישראל באזור מגוריהם, ומשכך, יהא קושי רב לגבות מהם הוצאות ככל שתוטלנה עליהם, לטובת המבקשת, במסגרת ההליך.

ג.סיכויי התביעה נמוכים בשל אי הגשת חוות דעת רפואיות להוכחת הקשר הסיבתי הנטען ונזקיהם הנטענים של התובעים.

ד.בנוסף, בתגובתה, מתייחסת הנתבעת בהרחבה לכך כי מגמת הפסיקה העדכנית הינה העלאת שיעור הערובה שנפסק במטרה להעמידו על הוצאות ריאליות הכרוכות בניהול ההליך.

ה. כן מפנה הנתבעת לכך שעל בית המשפט להטיל ערובה על כל אחד מהתובעים, היות ולגבי כל תובע יש לבצע פעולות שונות בנפרד, דבר המצריך השקעת עלויות רבות במיוחד.