פלוני נ' הר זהב נכסים בע"מ ואח'

לפני בקשת הנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת) למחיקת התביעה נגדה על הסף מחמת התיישנות.

עניינה של התובענה בתביעה לפיצויים על נזק גוף שנגרם לתובע עקב תאונה שארעה ביום 23.1.08, לטענתו עקב רשלנותן של הנתבעות או מי מהן.

התאונה ארעה כאמור ביום 23.1.2008. התביעה הוגשה לבית המשפט בתאריך 22.1.2015 בשעה 19:11, באמצעות מערכת נט המשפט.

הנתבעת נסמכת בבקשתה על תקנה 497ג(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הקובעת כי "כתב בי-דין שנשלח לפי תקנה זאת אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע או ביום ו' או ביום מנוחה כמשמעותו בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, או שנקבע בחיקוק, יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו". לטענת הנתבעת, לאור הוראות התקנה יש לראות את כתב התביעה כאילו הוגש בתאריך 25.1.15 (בהיות ה- 22 לחודש יום חמישי בשבוע), ומשכך התביעה התיישנה.

התובע טוען בתשובה כי "ההנחיות לעניין הגשת מסמכים וכתבי בי דין באמצעות מערכת נט המשפט לאחר השעה 17:00 הינה שהטיפול בבקשות יועברו לשופט למתן החלטה ביום שלמחרת". "קיים הבדל משמעותי", טוען התובע, "בהבחנה בין מועד העברת הטיפול ובין מועד בו מוגשת התביעה". עוד טוען התובע כי סילוק התביעה על הסף, במיוחד בשל טענת התיישנות, הוא קשה ובעייתי שכן הוא נועל את שערי בית המשפט ומונע בירור אמיתי של המחלוקת בשל טיעונים "טכניים".

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות, אך לא מהטעמים שפורטו בתגובת התובע.

על פי סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, "תקופה קצובה במספר חדשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחדשה האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, ואם היה החודש חסר אותו יום - ביום האחרון של החודש."

סעיף 1 לאותו חוק קובע כי "יום" משמעו "תקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו".

התאונה נשוא התביעה ארעה בתאריך 23.1.08 ועל כן, לפי הוראת סעיף 10(ב) הנ"ל, אמורה היתה התביעה בגינה להתיישן ביום 23.1.15 ולא ביום 22.1.15 כנטען בבקשה [ר' ע"א 878/06 דב טרויהפט נ' עטיה (פורסם בנבו, מיום 4.1.09)].

סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות קובע כי "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה".