ת"א 48597-07-14 ספדי נ' עיאס ואח'

בפניי בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט לפיה עתר התובע לכפות על הנתבעים בקנס ובמאסר לציית לצו מניעה זמני שניתן בתיק זה.

מיד עם הגשת הבקשה קבעתי אותה לדיון. היום הופיעו הצדדים וחזרו על טענותיהם, ודחיתי למתן החלטה.

לגבי הנתבע מס' 1 הודיע ב"כ התובע כי הוא חוזר בו מהבקשה שכן אינה מתייחסת אליו. הנתבע מס' 1 התייצב יחד עם בא כוחו לדיון ועל כן עתר לחייב בהוצאות, דבר שנראה על פניו מוצדק.

לגבי הנתבעים 2 ו – 3: התובע טוען כי הנתבעים הנ"ל הפרו את צו בית המשפט, וכי הם איימו על התובע מייד בתום הדיון שהתקיים ביום 13/8/14 וגילו את דעתם שלא יאפשרו לתובע כניסה לקרקע נשוא הדיון. בסעיף 8 לבקשה ציין ב"כ התובע כי הנתבעים הפרו ומפרים באופן שיטתי ובאופן בוטה את הצווים של בית המשפט, כאשר מטרתם היחידה הינה להשתלט על הקרקע.

יש להעמיד דברים על דיוקם ולהבהיר את הבסיס להגשת הבקשה.

בדיון שהתקיים ביום 13/8/14 קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט ולפיה ניתן צו מניעה הדדי אשר אוסר על הצדדים לבצע פעולת בנייה או פעולת הכשרה כלשהי בקרקע וזאת עד להחלטה אחרת. בנוסף, ציין בית המשפט כי מאחר ובינתיים כבר גודרה הקרקע כולל הצבת שער נעול, ועל מנת שלא תיווצר חזקה ייחודית לנתבעים באותה קרקע, סוכם כי תתאפשר לתובע כניסה לקרקע כל אימת שיחפוץ בכך וזאת בתיאום מראש עם הנתבעים או באי כוחם.

טענתו היחידה של התובע כפי שעולה מהבקשה לפקודת ביזיון בית המשפט הינה כי מיד עם סיום הדיון ביום 13/8/14 איים הנתבע מס' 3 על התובע שאם הוא יתקרב לקרקע נשוא הדיון יפגע בו. אמנם בסעיף 5 לאותה בקשה מציין ב"כ התובע כי האיום מצד "הנתבעים" היה מיד לאחר הדיון, אך לא הועלתה כל טענה במישור העובדתי לפיו היה איום כלשהו מצד הנתבע מס' 2.

לאור האמור לעיל, אני יכול כבר עתה לציין כי אין כל עילה נגד הנתבע מס' 2 ודין הבקשה נגדו להידחות.

בכל הקשור לנתבע מס' 3, נחה דעתי לדחות את הבקשה נגדו, מאחר ולא הונחה בפניי תשתית עובדתית אשר מהווה הפרת צו. גם אם נניח כי הנתבע מס' 3 התבטא כפי שנטען לאחר תום הדיון ביום 13/8/14, עדיין לא נותר לומר כי התובע ביקש להיכנס לקרקע, תוך תיאום הביקור עם הנתבעים או באי כוחם וכי סורב שלא כדין.