ת"א 48560-05-16 עזאם ואח' נ' אבו רחמה ואח'

זוהי תביעה לתשלום הסכום של 193,808 ש"ח בגין הטעייה שהטעו, עפ"י הנטען, הנתבעים את התובעים בחוזה למכירת חלקיהם של התובעים במקרקעין הידועים כחלקה 49 בגוש 10260 (אדמות כפר שפרעם).

התובעים (יחד עם אח נוסף, שאינו צד להליך זה) הסכימו, לטענתם, למכור לנתבע 1, 750 מ"ר בלבד מתוך חלקם במקרקעין הנ"ל, אך בהסכם המכר לא נרשם השטח הנמכר, ובפועל הועבר לנתבע 1 שטח גדול מזה שהוסכם; הנתבע 1 מכחיש טענה זו בכתב הגנתו, וטוען כי הוסכם על מכירת מלוא חלקיהם של התובעים במקרקעין.

הנתבע 2 הוא עורך דין אשר ייצג את הצדדים בעסקה; לטענת התובעים, ניסח הנתבע 2 את הסכם המכר שלא בהתאם להסכמתם וגרם בכך להעברת הזכויות בחלקים גדולים יותר מהמקרקעין לנתבע 1. הנתבע 2 מכחיש טענה זו.

בהחלטתי הראשונה בתיק זה מיום 7.8.16 הפניתי את ב"כ התובעים להוראות סע' 51(א)(3) לחוק בתי המשפט; על כך השיב ב"כ, כי בתובענה זו מבוקש סעד כספי, אשר מצוי בסמכותו של בית משפט זה.

שבתי ועיינתי בכתבי הטענות, לרבות בכתב התביעה המתוקן שהוגש ע"י התובעים, ואני עודני סבורה, כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו, שהינה תובענה במקרקעין, נתונה לבית המשפט המחוזי.

סע' 51(א)(2) לחוק בתי המשפט קובע את הסכום המקסימלי אשר ניתן לתבוע בבית משפט השלום, וזאת למעט בתביעות הנוגעות במקרקעין (לשון הסעיף).

סע' 51(א)(3) לחוק קובע כי לבית משפט זה סמכות לדון בענייני חזקה ושימוש במקרקעין בלבד, "אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

טענות התובעים כנגד הנתבעים נוגעות לחוזה שנערך למכירת מקרקעין, הטעיה שהוטעו ע"י מי מהם ופיצוי המגיע להם עקב כך. במהותה, זוהי תביעה במקרקעין. אין בעובדה כי הסכום הנתבע נמוך מ-2.5 מ' ש"ח כדי לשנות ממהות הסמכות העניינית, הואיל ותקרת הסכום הנקובה בסע' 51(א)(2) רלוונטית לתביעות שאינן נוגעות למקרקעין.

אשר על כן, אני מורה כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה, ומורה על העברתה לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בנסיבות, אין צו להוצאות.