ת"א 48488-12-10 נמרי נ' נתשה

בפניי תביעה שהוגשה במקורה כתביעה לפינוי דייר מוגן ולתשלום יתרת דמי שכירות.

ברקע התביעה עומד פסק דין שניתן במסגרת ת"ש (י-ם) 150/05 נמרי נ' אלנתשה, ושבו נקבע גובה דמי השכירות החודשיים שעל הנתבע לשלם לתובע (להלן: פסק הדין המקורי). התובע טען כי הנתבע נמנע מלציית לפסק הדין, ועל כן תבע את דמי השכירות, וכן עתר לפינויו מן המושכר. הנתבע, מצדו, העלה טענות שונות נגד התביעה, שעיקרן הטענה כי התברר לו שפסק הדין המקורי הושג בתרמית, וכי לתובע אין זכויות כלשהן במושכר. לטענת הנתבע, המושכר היה שייך לקרוב משפחתו של התובע, ובניגוד לטענת התובע לא הועבר אליו, ועל כן בעלי דברו הם יורשי אותו קרוב.

ההליך התנהל בפני כבוד השופטת מלכה אביב, ועם צאתה לשבתון ארוך לקראת פרישה הועבר לטיפולי.

במסגרת ישיבת תזכורת שקיימתי בהליך הצגתי בפני הצדדים את הקושי העולה מכך שבמסגרת ההליך שכאן, המבוסס על פסק הדין המקורי, טוען הנתבע טענות נגד אותו פסק דין, במקום להעלותן במסגרת תביעה חדשה לביטול פסק הדין המקורי מחמת תרמית. בעקבות זאת הגיעו הצדדים להסכמה, שפורטה בעמודים 5-6 לפרוטוקול הדיון. להסכמה זו אני נותן תוקף של פסק דין בהליך, והיא חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

על פי עיקרי ההסכמה, התובע יחזור בו מתביעתו לפינוי; הנתבע יחזור בו מטענותיו ביחס לזכויות התובע בנכס; מיום 17.7.15 ואילך ישלם הנתבע את דמי השכירות שנקבעו בפסק הדין המקורי מדי חודש; ובגין חוב דמי השכירות וההתנהלות עד היום ייפסק לתובע סכום במתחם שבין 200,000 ₪ ל-400,000 ₪, שישולם בפרישה שיקבע בית המשפט, והכל על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

נוכח מכלול הנסיבות, כפי שעלו מכתבי בי הדין וצרופותיהם, מהתצהירים שהגישו הצדדים בהליך, וכן מטענות באי הכוח בפניי ובמסגרת הסיכומים בכתב שהגישו, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובע סך של 295,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 22,000 ₪.

הסכומים הנזכרים ישולמו בתשעה תשלומים חודשיים שווים, החל מיום 1.3.15 ובכל 1 בחודש שלאחר מכן. לא ישולם אחד התשלומים במלואו ובמועדו, יעמוד לפירעון מיידי מלוא הסכום שנפסק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל, ובניכוי הסכומים שכבר שולמו.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ה, 29 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.