ת"א 48452-09-14 בן טל נ' רוז

1.לפניי בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף.

2.במסגרת התביעה שהוגשה כנגד הנתבע, ביקש התובע לסלק את ידו של הנתבע מבית מגורים המשותף לתובע ולאשתו, וכן לחייב את הנתבע בתשלום דמי שימוש ראויים. בכתב התביעה נטען כי הנתבע עבר להתגורר עם אשת התובע בביתם המשותף של התובע ואשתו, דבר שאילץ את התובע לעזוב את הבית ולשכור דירה. לטענת התובע, הואיל והוא הבעלים במשותף של הבית, הוא זכאי לסעד המסלק את ידו של הנתבע מהבית, וכן הוא זכאי לקבל מהנתבע דמי שימוש ראויים בגין השימוש אותו עושה הנתבע במקרקעין השייכים, בחלקם, לתובע.

3.הנתבע סבור שיש לדחות את התביעה על הסף. הבקשה נסמכת על כך שהתובע הגיש תביעת גירושין כנגד אשתו בבית הדין הרבני בנתניה, במסגרתה ביקש לקבל מאשתו דמי שימוש ראויים עבור השימוש בבית. הנתבע סבור שהתובע אינו יכול להגיש תביעה בגין אותם דמי שימוש, הן במסגרת ההליך בבית הדין הרבני, והן במסגרת ההליך הנוכחי כנגד הנתבע. בדיון שהתקיים בפניי ביום 25.1.15 הוסיף ב"כ הנתבע כי מתקיים הליך נוסף בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, שגם בו עלתה סוגיית דמי השימוש, וכי אין זה מתקבל על הדעת לקיים שלושה הליכים משפטיים בשלוש ערכאות שונות בגין אותם דמי שימוש. ב"כ הנתבע ביקש להוסיף טענה נוספת של העדר יריבות בין הנתבע לתובע ביחס לסעד של סילוק יד ממקרקעין, שכן הנתבע שוהה במקרקעין ברשות אשתו של התובע, שגם לה בעלות בבית.

4.לטענת התובע, הוא זכאי לדמי שימוש הן מאשתו והן מהנתבע, כאשר שניהם חבים כלפיו ביחד ולחוד. לטענתו, הוא זכאי להגיש כנגד הנתבע תביעה בגין דמי שימוש, כאשר תביעה זו אינה יכולה להיות מוגשת בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה.

5.דין הבקשה להידחות.

6.מהבחינה העיונית, הן הנתבע והן אשת התובע יכולים להיות חבים כלפי התובע, ביחד ולחוד, בגין אותם דמי שימוש. משכך, העובדה שהתובע הגיש נגד אשתו תביעה לקבלת דמי שימוש, אינה שוללת ממנו את הזכות להגיש תביעה כנגד הנתבע בגין אותם דמי שימוש. ברי שהתובע אינו יכול להיפרע פעמיים בגין אותם דמי שימוש, אך הדבר אינו שולל את זכותו לתבוע גם את הנתבע בגין דמי שימוש. באשר לעובדה שמתנהלים הליכים בין התובע לאשתו בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה, בהן עולה סוגיית דמי השימוש, הרי שאין לכך נפקות, שכן התובע אינו יכול לתבוע את הנתבע במסגרת הליכים שמתנהלים בבית הדין הרבני או בבית המשפט לענייני משפחה, וככל שהוא טוען לקיום זכות לקבלת דמי שימוש מהנתבע, הדרך להוצאת זכות זו מהכוח את הפועל היא במסגרת תביעה אזרחית כנגד הנתבע, כפי שנעשה בהליך שבפניי.

7.באשר לטענה להעדר יריבות בין התובע לנתבע, אשר הועלתה "על רגל אחת", הרי שדינה להידחות גם היא. כאשר עסקינן במצב בו פלוני הוא בעלים במשותף במקרקעין ביחד עם אלמוני, והוא מבקש לסלק מהמקרקעין צד שלישי, שאינו בעל זכויות במקרקעין, קיימת גם קיימת יריבות בין פלוני לבין הצד השלישי, אף אם הצד השלישי טוען שהוא שוהה במקרקעין בהסכמתו של אלמוני. טול לדוגמה מקרה בו אלמוני מרשה לצד השלישי לעשות שימוש במקרקעין, באופן השולל מאותו פלוני לעשות כלשהו שימוש במקרקעין. בהנחה שדיני המקרקעין מקנים לפלוני זכות לקבלת סעד המאפשר לו לעשות שימוש במקרקעין, העדר הכרה בקיום יריבות בין פלוני לבין הצד השלישי, תשלול מפלוני, הלכה למעשה, אפשרות לקבל סעד אופרטיבי שיאפשר לו לעשות שימוש במקרקעין (שכן לא ניתן יהיה לקבל סעד בר אכיפה כלפי הצד השלישי). אמרתי את שאמרתי לענייו עצם קיומה של יריבות, וזאת מבלי לחוות דעה בשאלה האם בסופו של יום יהיה התובע זכאי לסעד של סילוק יד כלפי הנתבע.

8.אשר על כן אני דוחה את הבקשה. הנתבע ישא בהוצאות התובע בגינה, בסך של 1,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.