ת"א 48439-10-13 הוט מובייל בע"מ ואח' נ' כפר אבות דרורים בע"מ ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעילתן בהסכם למכירת מכשירי טלפון סלולריים ושירותי תקשורת סלולרית בין התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "הוט") ובין הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "דרורים").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי דרורים התקשרה עם הוט בהסכמים שונים, החל מחודש מאי 2011. אין גם מחלוקת בין הצדדים, כי דרורים קיבלה, במסגרת ההסכמים, 42 מכשירי טלפון סלולריים שחוברו לרשת הטלפוניה של הוט.

בחודש יולי 2012 חדלה דרורים לשלם את דמי השימוש בטלפונים, ובחודש אוקטובר 2012 – התנתקה באופן סופי משירותי הוט.

במסגרת התביעה העיקרית, עתרה הוט לחייב את דרורים בתשלום בסך כ-23,000 ₪ בגין שימושים בפועל ובתשלום בסך כ-67,000 ₪ בגין יתרת התשלומים בגין המכשירים שסופקו לו, וכן בכ-4,700 ₪ בגין דמי יציאה.

בתביעה שכנגד עתרה דרורים לחייב את הוט בסך של כ-48,000 ₪ בגין התשלומים ששולמו בפועל בגין המכשירים.

כבר בפתח הדברים אציין, כי נראה שהוט כשלה במתן שירות ראוי לדרורים. הטענות שהעלו העדים מטעם דרורים, לחוסר יכולת לקבל שירות לחלק מן המכשירים בסניפי השירות של הוט – לא זו בלבד שלא נסתרו, אלא שקיבלו משנה תוקף בעדותו של מר בניאס, נציג הוט, אשר אישר בעדותו שהיה מודע לטענות מעין אלה, ואף ניסה לסייע. למעשה, גם מר מנסור, העד העיקרי מטעם הוט, אישר כי תקלה טכנית אצל הוט הביאה לכך שחלק (מקצת, לשיטתו) מן המכשירים לא נקלטו במערכות מרכז השירות בנתניה (וראו סעיף 27 לתצהירו).

אלא שטענותיו של מר מנסור ביחס לטיפול שקיבלו המכשירים במעבדה – לא הוכחו כנדרש. לתצהירו של מר מנסור, שאינו איש טכני, צורף דוח שלא ברור מה מקורו, מי ערך אותו, ואף לא ברור מה הוא משקף. הדוח, נספח 6 לתצהיר הוט, אינו מלמד מהי האבחנה ביחס לתקלה במכשיר (מופיעה "תלונת הלקוח", קרי – אנמנזה, אך לא דיאגנוזה של מרכז השירות). לא ברור מתי הוחזרו המכשירים, באיזה מצב וכו'. מכאן שלכל היותר ניתן לקבוע (ואף זאת – לא בנקל, כאמור) כי הוט קיבלה לידיה מכשירים לתיקון.

יש להעיר בהקשר זה, כי אף שמובן שבחברה גדולה דוגמת הוט רוב העדים שיידרשו להעיד על אינטראקציה עם לקוחות יידרשו להיעזר בתרשומות הפנימיות של החברה, אני רואה קושי רב בעובדה שהעד המרכזי מטעם החברה הוא מי שהודה בפה מלא כי לא היה מעורב בכל שלב שהוא במגעים עם דרורים, לא היה איש הקשר עם דרורים ולא בא בכל מגע עם דרורים טרם הגשת התביעה.

כפי שראינו, גם ה"רשומות המוסדיות" (דוגמת נספח 6 הנ"ל) אינן נקיות מספיקות, ומר מנסור לא ידע ליתן מענה מניח את הדעת לתהיות שהועלו בדיון.

גם מר בניאס אישר בחקירתו, כי דרורים התלוננה על איכות המכשירים (עמ' 7 ש' 27 – 28). הטענה כי מדובר בניסיון למצוא עילה לביטול החוזה – אינה משכנעת. הוט היא הגורם היחיד בשוק הסלולר המציעה ללקוחותיה שירות של Press to Talk (PTT), ומר ניסנהולץ, העד מטעם דרורים, העיד כי שירות זה עמד בלב ההתקשרות של דרורים עם הוט מלכתחילה, וכי היו מוכנים להמשיך לשלם בגין השירות גם אם הסכום הנגבה היה גבוה יותר מאשר בחברות מתחרות. הוט לא עמדה בנטל להוכיח כי דרורים ביקשה להתנתק מסיבות שאינן ענייניות.

עוד יוער, כי מקובלת עליי עמדת דרורים, שלפיה לנוכח קיומה של רשת קשר פנימית העושה שימוש בתכונת ה-PTT, אזי די בכך שחלק מן המכשירים אינם תקינים, כדי לגרוע מיעילותה של הרשת כולה, ולהקים זכות לביטול העסקה.

על כן אני קובע, על יסוד הראיות שהובאו לפניי, כי לדרורים קמה הזכות לבטל את העסקה מול הוט, וזאת מאחר שהוט לא הצליחה לעמוד בהתחייבותה לספק מכשירים תקינים כנדרש.