ת"א 48410-06-11 שייך זייד נ' אבו פני ואח'

1.בפניי תובענה לפסק דין הצהרתי. לטענת התובעים, ע. אללה שייח זייד וסלים שייח זייד ביום 2.9.60 מכרו הנתבעים לפהמי אחמד שייך זייד, לאחמד קאסם זייד ומסעדה חסן זייד (להלן: "משפחת זייד") שטח של דונם אחד בשני מגרשים צמודים, כאשר שטחו של כל מגרש הינו 500 מ"ר בחלקות 41 ו-42 בגוש 12125 בכפר קרע (לימים שתי החלקות אוחדו והוגדרו כחלקה אחת תחת חלקה מס' 41). נטען כי הזכויות בחלקה הועברו ממשפחת זייד לטובת התובעים על פי ייפויי כח בלתי חוזרים והסכמי מתנה. על סמך הסכמי המכר הנ"ל רשמה משפחת זייד לטובתה הערת אזהרה בחלקה הנ"ל בלשכת רישום המקרקעין. נטען כי בשנת 1961 הגישה וקיבלה משפחת זייד היתר בנייה והקימה שני בתי מגורים, אחד על כל מגרש, בהתאם להיתרי הבנייה כאמור. בתשריט אשר צורף לבקשה להיתר לבנייה הוגדר החלק הספציפי אותו רכשה משפחת זייד בשתי החלקות. נטען שתשריט זה נושא את חתימות הנתבעים. נטען כי התובעים פנו לנתבעים בדרישה לשתף עימם פעולה לצורך רישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין ולצורך חתימה על טפסים ושטרי מכר ואולם דרישותיהם נתקלו בסחבת מצד הנתבעים. מכאן, התבקש ליתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעים הינם הבעלים של 1,000/12,964 חלקים בחלקה 41 בגוש 12125 באדמות כפר קרע וזכאים להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלים.

עמדות הצדדים בתצהיריהם

2.מטעם התובעים הוגש תצהיר על ידי התובע 1. התובע חזר על הנטען בכתב התביעה. עוד הוסף כי במשך השנים ולאור יחסי השכנות והידידות, ניסו להימנע מנקיטת הליכים משפטיים, בתקווה שהנתבעים ישתפו עימם פעולה לצורך רישום זכויותיהם. נטען כי בין התובעים לנתבעים התקיימו בעבר הליכים משפטיים רבים וכי בשום שלב הנתבעים לא התכחשו לזכויות התובעים בחלקה, כאשר המחלוקת היחידה היתה בדבר שאלת החלוקה וקביעת גבולות המרגשים שרכשו. נטען שמחלוקת זו הוכרעה בע"א 3002/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

3.הנתבע 1, יוסף סעיד אבו פנה, טען בתצהירו כי התובעים הם שכניו. לדבריו, לא ידוע לו כיצד רכשו התובעים את המקרקעין אך ידוע לו שאמו ז"ל מכרה שטח של דונם לגב' מסעדה חסן זייד, על מנת לממן את חתונת אחיו- הנתבע 2. הנתבע 1 טען בתצהירו שמעולם לא חתם על מסמך מכר במקרקעין לטובת התובעים. הוא אישר שחתם לעבד זייד על תוכנית, לאחר שפנה אליו וטען כי ועדת התכנון ביקשה את חתימות השכנים על התוכנית. עוד טען הנתבע 1 בתצהירו, כי יש בידיו תוכנית חלוקה או הצעת חלוקה שהכין המודד עבד אל אללאה יונס ביום 25.4.87 בה מסומן השטח עליו בנויים הבתים של התובעים, כשטח השייך לאחיו- הנתבע 2. לטענתו, יש לקזז את השטח עליו בנויים בתי התובעים, מהשטח של אחיו- הנתבע 2. הנתבע טען כי אינו מתנגד לזכויות התובעים בחלקה נשוא התובענה והוסיף שלא מכר להם את הקרקע ולא קיבל תמורה בגין העסקה. עוד טען כי אחיו- הנתבע 2 טוען שיש לקזז את השטח הנמכר מהחלקים של שניהם היות והוא רוצה להתעשר על חשבונו.

4.תצהיר נוסף הוגש מטעם הנתבע 1 על ידי יונס עבד אל אללה, המודד שערך את תוכנית החלוקה בחלקה. לדבריו, בשנת 1977, על פי הזמנתו של הנתבע 2, הוא ערך חידוש גבולות של החלקה והכין תוכנית עבור הנתבעים לפי הנחיות הנתבע 2 ובהסכמת הנתבע 1. נטען שנודע לו יותר מאוחר כי החלוקה שהוצעה על ידי הנתבע 2 התעלמה מיתר היורשים. לדבריו, בשנת 1978 פנה אליו עו"ד סברי מוחסן לשם הכנת תוכנית - הצעת חלוקה בין כל יורשי החלקה תוך ציון חלקיהם של היורשים, ותוך ציון שהמודד עסלי הציע בשלב מסויים חלוקה שונה. נטען כי בעקבות פנייתו של עו"ד מוחסן, השיב לו בדבר הצעת החלוקה, כפי שהוא ראה לנכון. נטען כי בסעיפים 3 ו-4 לתשובתו לעו"ד מוחסן, הסביר כי הצעתו של ע. אלבאסט, מזניחה ומתעלמת מהשטח שנמכר למשפחת זייד על ידי הנתבע 2 והשטח לכאורה נמכר מהשטחים של שני הנתבעים, דבר שהנתבע 1 התנגד לו. עוד צוין כי בשנת 1977 בוצעה מדידה לחלקה הנדונה והוכנה תוכנית חלוקה בין הנתבעים, לרבות בנוגע לשטח שנמכר למשפחת זייד, כאשר בתוכנית החלוקה הנ"ל נרשם שהחלק שנמכר למשפחת זייד הוא חלק מהחלקים של הנתבע 2 על פי הודאתו ובקשתו להכין תוכנית חלוקה. לדברי המודד, ביום 8.7.80 אישר בכתב שהחלוקה שמשרדו ערך בשנת 1977 היתה בהסכמת שני האחים ותואמת את רצונם וכי מצוין באישור זה שניתן על ידו אישור נוסף ביום 2.10.78 המציין שהחלוקה בין הנתבעים שבוצעה בשנת 1977, בוצעה ביוזמת הנתבע 2, בהנחייתו ובהסכמתו. נטען שלאחר פנייתו של עו"ד מוחסן, ערך משרדו מדידה מחדש לחלקה הנדונה והכין תוכנית המציעה חלוקה למגרשים בין כל היורשים לפי החלקים שצויינו במכתבו של עו"ד מוחסן. המומחה הוסיף כי אין הבדל בין התוכנית שסומנה ג1/1 לבין התוכנית ג1 /5 וכי החלק נכלל מתוך חלקיו של הנתבע 2.

העדויות בבית המשפט

5.שייך עבדאללה זאיד, התובע 1, יליד 1955, אישר בעדותו כי ביום עריכת המסמך ת/1, אישור המכירה למשפחת זייד, היה בן 5 בערך. הוא אישר שהנתבעים נרשמו כבעלים של החלקה בשנת 1984, אך טען שהיו ידועים כיורשים ובעלי זכויות בחלקה. העד נשאל מדוע נזכר להגיש את התביעה לאחר כ-50 שנה והסביר-"בגלל שני דברים: א. אנו כן פנינו מספר פעמים למוכרים והם כל פעם דחו אותנו ועשו מזה סחבת של הרבה שנים. זה דבר אחד. אנו לא רצינו להגיש תביעה משפטית בשביל לשמור על שכנות טובה. רק בגלל זה. עד שהם בעצמם פתחו בהליכים משפטיים בעניני חלוקה וראיתי שהעניין מסתבך ויש לי זכויות וקניתי אדמה ואני רוצה לרשום אותה בטאבו". הוא אישר שההליכים המשפטיים ביניהם החלו בסמוך לשנת 1996, כאשר לדבריו, הוריו רשמו הערת אזהרה היות וזה מה שניתן היה לעשות. העד לא ידע לומר האם העסקה דווחה למס שבח. כאשר נאמר לו שהעסקה לא דווחה השיב-"אם לא דווחה – נדווח אח"כ. קודם כל אני רוצה לרשום על שמי, אח"כ אדווח למס רכוש. אם האדמה לא רשומה על שמי – מה אני יכול לעשות?". בהמשך כשנאמר לו שהוא אינו יכול לרשום מבלי לדווח וחייב לדווח תוך 30 יום מיום העסקה, השיב-"אולי לא ידעתי על זה. אני מצטער". התובע השיב שקיבל את הקרקע במתנה מאחיו והוריו שרכשו את הקרקע. לדבריו, שלושתם רכשו את הקרקע ונתנו לו 500 מ"ר ולעוד אדם בשם סלים עוד 500 מטר. לדבריו, מדובר בבן אחיו, שנמחק מסיבות שלא רצה להשתתף בהוצאות המשפט היות ולא היה לו כסף למנות עו"ד. העד אישר כי הסכם המתנה משנת 1993 לא דווח למס שבח (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 1- עמ' 12 ש' 15).

6.התובע נשאל האם שוחח עם הנתבע 1- יוסף אבו פני והשיב-"הרבה פעמים דיברתי. כשהוא היה עוד במצב בריאותי טוב ואף פעם לא הכחיש שום דבר. הוא תמיד הביע נכונות לשתף פעולה איתנו ברגע שנרצה להעביר את הקרקע על שמנו" ובהמשך-"אני לא יודע מה קרה. אני לא יודע איך היום נהפך כל העסק הזה 180 מעלות. אני לא יודע מה קרה. אף פעם לא הכחיש. נהלנו משפטים למעלה מ- 15 שנה והוא היה נוכח במשפטים האלו ואף פעם לא הזכיר שהוא מתנגד. יש פרוטוקולים של בתי המשפט. אתה יכול לעבור על כולם". כאשר נשאל כיצד הדבר מתיישב עם טענתו לפיה הוא אינו משתף פעולה והסביר-"אני ביקשתי ממנו לחתום על שטר המכר כי כל עסקה צריך לחתום על שטר מכר ואז אני רושם את הקרקע בלשכת רישום מקרקעין. הלכתי אליו, יוסוף אף פעם לא התנגד, מי שכן התנגד לחתום בזמנו על שטר הסכם, זה אחמד אחיו, שנמצא פה – הנתבע 2. כל העניין התגלגל בבתי המשפט. יוסף אף פעם לא התנגד. רק עכשיו". כאשר נאמר לו כי עמדת הנתבע 2 לטובתו, לפיה טען כי משפחתו לא שילמה את מלוא התמורה בגין הזכויות השיב-"עברו 50 שנה מאז העסקה הזו, אני הייתי קטן. הוא גם התבגר. הוא גם שכן שלי, יכול להיות שהוא שכח שקיבל כל הכסף. אין דבר כזה. אני מוכיח לו במשפט כאן שהוא כן קיבל את הכסף. עד היום הוא לא תבע אותי בשקל אחד. אם הייתי חייב לו משהו, למה לא ביקש את זה ממני?". ובהמשך-"מה הבעיה? זכותו לקבל כל הכסף עד הפרוטה האחרונה. הכספים שולמו ע"י ההורים שלי. אני לא הייתי עד אבל ההורים שלי ואח שלי שלמו" (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 16- עמ' 13 ש' 12).

7.הצדדים ויתרו על חקירות של עדים נוספים במסגרת הסדר דיוני לפיו כל צד שומר על ראיותיו ולא הודה בנכונות הראיות שבידי הצד שכנגד.

עמדות הצדדים בסיכומיהם