ת"א 4838-01-14 מודן נכסים בע"מ ואח' נ' עירית קרית שמונה ואח'

1.בתביעה כספית זו טענו התובעים כי הם בעלי זכויות בנכס מקרקעין הנמצא ברחוב הירדן 172 בקריית שמונה (להלן: הנכס). לטענתם, מדובר בנכס, "המושכר לאחרים" (הדגשה במקור, פס' 4 לכתב התביעה). לטענת התובעים, הנתבעת, עיריית קרית שמונה, סללה כביש לאורך כל רחוב הירדן. העבודות התארכו כ-18 חודשי עבודה, החל מנובמבר 2010 ועד חודש אפריל 2012. לטענת התובעים, העבודות גרמו נזק וסבל קשה ביותר לציבור התושבים בכלל ולציבור המשתכנים לאורך רחוב הירדן בפרט. נטען, כי העבודות בוצעו תוך גרימת רעש, לכלוך, מכשולים ובורות לאורך כל הכביש, לרבות בתקופת החורף הגשום מאד בשנת 2011, עד כדי הפיכת הכביש לתעלת מים בלתי עבירה. עוד נטען כי בוצעו עבודות חפירה, ואת ערמות החול ערמו בכניסה למתחם בו נמצא הנכס.

2.התובעים טענו כי בנסיבות אלה לא התאפשר להם להשכיר את הקומה השלישית בנכס או למנוע משוכרים קיימים לעזוב ולעבור מקום, כך שלא הושכרו המשרדים הפנויים בקומה השלישית בנכס ושני קרוואנים במתחם הנכס.

3.התובעים טוענים כי פנו לעירייה "על היות עבודות סלילת הכביש גורמות להם נזק בכך שאין אפשרות להשכיר את המשרדים הפנויים בבניין", ובמכתב נוסף דרשו מהנתבעת לפטור אותם מתשלום הארנונה לתקופה שבה בוצעו העבודות ופיצוי על אובדן דמי שכירות.

4.הסעדים המבוקשים בתביעה הם השבת חיובי ארנונה בסך 18,570 כולל מע"מ, סך של 98,660 ₪, כולל מע"מ, בגין אובדן דמי שכירות, וכן סך של 6604 ₪ כולל מע"מ בגין ריבית והצמדה. העיריה שלחה הודעה לצד שלישי לחברה אשר ביצעה את הסלילה ונגד מנורה מבטחים - ביטוח בע"מ, בטענה שזו ביטחה את העיריה, והדיון בתביעה העיקרית פוצל מהדיון בהודעה (פרוטוקול 5.1.2015 בע' 2).

5.דין התביעה להידחות.

התביעה הנזיקית

6.למרות שהתובעים טענו בכתב התביעה כי העבודות בכביש גרמו גם לרעש, לכלוך, מכשולים וכד', הנזק לו הם טענו היה מאוד מסוים: אי-השכרת משרדים וקרוואנים בנכס. למעט הנזק הנטען בדמות אי-ההשכרה, התובעים לא טענו כי הרעש, הלכלוך וכד' מנעו מהם עצמם הנאה מהנכס. התובעים לא טענו למשל כי הם עצמם מחזיקים בנכס והרעש מנע מהם הנאה סבירה מהנכס, או שמכשולים בכביש מנעו מהם עצמם הנאה סבירה מהנכס. ודוק: כפי שמצוטט לעיל, התובעים הדגישו כי מדובר בנכס ה"מושכר לאחרים". הפגיעה הנטענת בתובעים היא, שבעקבות עבודות הבניה, חלקים מהנכס לא הושכרו.

7.הצדדים חלוקים גם בשאלה אם העירייה ביצעה התנהגות עוולתית. אולם, אף אם אניח – לצורך הדיון בלבד – כי התובעים הוכיחו התנהגות עוולתית (כגון התרשלות; מעשה או מחדל המסכן את רכושו או הנוחות של הציבור או מכשול לציבור; או התנהגות גורמת הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין או להנאה סבירה מהם), דין התביעה להידחות. זאת, כי התובעים לא הוכיחו את הנזק לו הם טענו, בדמות אי-השכרת חלקים מהנכס (כך שממילא גם לא הוכח קשר סיבתי בין ההתנהגות העוולתית לבין נזק).

8.מכתב התביעה לא עלו באופן ברור תולדותיה של אי-ההשכרה הנטענת: מצד אחד טענו התובעים כי לא יוכלו להשכיר את הקומה השלישית; מצד שני טענו כי לא יכלו למנוע משוכרים קיימים לעזוב ולעבור מקום (פס' 9); מצד שלישי טוענו כי לא הצליחו להשכיר את המשרדים "הפנויים" בקומה השלישית ואת שני הקרוואנים במתחם הנכס. בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים, נזנחה לכאורה הטענה בענין מניעת עזיבת שוכרים ונטען רק כי "לא הצלחנו להשכיר את המשרדים הפנויים בקומה השלישית בנכס ואת שני הקרוואנים במתחם הנכס" (פס' 9).